Tratados Zevahim - Capítulo 10 - Mishná 4
Tratados Zevahim - Capítulo 10 - Mishná 4
הָעוֹפוֹת קוֹדְמִין לַמְּנָחוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִינֵי דָמִים. מִנְחַת חוֹטֵא קוֹדֶמֶת לְמִנְחַת נְדָבָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בָאָה עַל חֵטְא. חַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת לְעוֹלַת הָעוֹף. וְכֵן בְּהֶקְדֵּשָׁהּ:
Comentarios de Bartenura Zevahim - Capítulo 10 - Mishná 4
שהן מיני דמים. ומיני דמים כפרתן מרובה:
חטאת העוף קודמת לעולת העוף. דכתיב (ויקרא ה׳:ח׳) והקריב את אשר לחטאת ראשונה, בנה בנין אב לכל החטאות שקודמות לעולה בין בבהמה בין בעוף:
וכן להקדשה. כשהוא מפריש קנו, דהיינו שתי תורים או שני בני יונה, קורא שם לחטאת תחלה:
Comentarios de Tosefot Yom Tov Zevahim - Capítulo 10 - Mishná 4
מפני שבאה על חטא. כלומר דמכפרת. כדאיתא בגמרא:
חטאת העוף קודמת לעולת העוף. כתב הר"ב דכתיב והקריב את אשר לחטאת ראשונה. וכיון דלית בה הקטרה לא מהני טעמא דמרצה כדלעיל מ"ב תוספות דף פ"ט ריש ע"ב. ומ"ש הר"ב זה בנה אב וכו' כדמפרש בברייתא שאין ת"ל ללמד שתקרב ראשונה שהרי כבר נאמר (ויקרא ה׳:י׳) ואת השני יעשה עולה. אלא זה בנה אב וכו' ופירש"י זה בנה אב תלה [טעם] הקדמתו בשביל שם חטאת. [*ועיין בפירוש הר"ב ספ"ב דמסכת קנים] ומ"ש הר"ב בין בבהמה בין בעוף ה"ק אפילו חטאת העוף לעולת בהמה. דבתרוייהו בהמה לא צריכא לבנין אב. והכי מפורש בגמרא:
וכן בהקדשה. פירש הר"ב כשהוא מפריש כו' קורא שם לחטאת תחלה. ולאו כללא הוא. דהא ביולדת כתיב אחד לעולה ואחד לחטאת הרי שהקדים הכתוב עולה לחטאת וטעמא כדתניא בגמרא לפי שכאן באה במקום בהמה דעשירות שהיתה בהמה לעולה. ומ"מ מסיק רבא דאף ביולדת לא הקדימה הכתוב אלא למקראה שתקדום בקריאת שם ולא לעבודה. [*אבל לשון רש"י למקראה שתהא נקראת בענין תחלה אבל בעבודתן חטאת קודמת ע"כ. וז"ל בפ"ה דערכין דף כ"א שתהא נקראת במקרא תחלה ולא שתקרב תחלה. ומדלא פירש למקראה קריאת שם. צריכין אנו לומר דבעבודתן וכן שתקרב שבלשון רש"י כל עניני עבודה וקריבה במשמע. ואף קריאת שם. וז"ש קריאה שבענין. וכן שתהא נקראת במקרא הכל חדא ור"ל שבענין הפרשה במקרא הוא שכתובה. העולה קודם. וא"כ נקראת קודם להקורא בתורה. וכך פירש הרא"ם בפרשת תזריע לדברי רש"י דהתם. ואשתמיטתיה מלהביא לו ראיה מלשונות אלו של רש"י דהכא ודבמס' ערכין. ומ"מ למדנו לפי זה שמשנתינו כללא היא ואף דעת הרמב"ם כך היא שכתב בפ"ט מה' תמידים וכן בשעת ההפרשה מפריש החטאת תחלה ולא חילק בין חטאת לחטאת. ודברי הרמב"ם הן הנה משנתינו דהכא שכן בפירושו כתב על וכן בהקדשה ר"ל כי בשעה שיפריש כו' ולפיכך אני תמה על הכ"מ שהראה מקום על התוספתא]: