Tratados Zevahim - Capítulo 5 - Mishná 4

הָעוֹלָה, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים:

העולה קדשי קדשים. היא. ליפסל ביוצא, ובטבול יום, ובמחוסר כפורים ומועלים בה. ומשום דלא כתיב בה בקרא קודש קדשים היא כמו בחטאת ואשם, אשמועינן תנא הכא דהיא נמי קדשי קדשים כחטאת ואשם, שהרי היא שוה להם למקום שחיטתן וקבלת דמן:

שתי מתנות. בקרן מזרחית צפונית, ובקרן מערבית דרומית שכנגדה באלכסון. וטעמא, משום דקרן מזרחית דרומית לא היה לו יסוד לפי שלא היה בחלקו של בנימין שנתנבא יעקב עליו (בראשית מ״ט:כ״ז) בבקר יאכל עד, באחסנתיה יתבני מקדשא, דבר המקודש לדמים לא יהא אלא בחלקו של בנימין, ואותו הקרן לא היה בחלקו, שהמזבח היה תופס בחלקו של יהודה אמה במזרחו ואמה בדרומו כל אורך מזרח ודרום בעובי אמה, אלא שלא היתה אמה שבמזרח על פני כל המזרח, שכשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה בתוך אמה לקרן, וכן אכילת האמה הדרומית לא היתה מהלכת על פני כל הדרום, שכשמגיע לקרן דרומית מערבית היתה כלה סמוך לקרן אמה. נמצא יסוד לשלש הקרנות. הלכך היה מתחיל בקרן צפונית מזרחית. הואיל וקרן דרומית מזרחית אין לה יסוד לפי שלא היה בחלקו של טורף שנתנבא עליו יעקב. ועולה טעונה תחלת מתן דמה כנגד היסוד, הלכך בעי הנך תרתי דאמרן. דשתי מתנות שהן ארבע בעינן, כדי שיהא מתן הדם בארבע רוחות המזבח, דכתיב (ויקרא א׳:ה׳) וזרקו את הדם על המזבח סביב, אי וזרקו יכול יזרקנו בזריקה אחת, תלמוד לומר, סביב ואי אפשר להקיף בזריקה אחת. אי סביב יכול יקיפנו כחוט, תלמוד לומר וזרקו, ואין זריקה אלא מרחוק, וכחוט אי אפשר להקיף אלא באצבע. הא כיצד, נותן שתי מתנות שהן ארבע:

וטעונה הפשט ונתוח. כדכתיב (שם) והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה:

וכליל לאישים. כולה נשרפת על גבי האש:

העולה קדשי קדשים. לשון הר"ב ומשום דלא כתיב בקרא כו'. תימה ומה"ט ה"ל למימר [נמי] גבי זבחי שלמי צבור דהא לא כתיב בהו קדש קדשים. וילפינן [כמ"ש בר"פ] מדאתקש לעולה מה עולה ק"ק. תוספות:

קדשי קדשים. לשון הר"ב ליפסל ביוצא וטבול יום ומחוסר כפורים ומועלים בה. וכן לשון רש"י וכתבו התוספות ולא היה לו לפרש לענין טבול יום. ומחוסר כפורים. שזה הדין נוהג בכל הקדשים אפי' קלים [כדמוכח רפ"ב] אבל יוצא ומעילה ניחא דקדשים [קלים] לא מיפסלי ביוצא. ואין בם מעילה. ע"כ. ואני אומר דאף יוצא לא ה"ל לפרש מדאשכחן דמיפסלו ביוצא חוץ לחומת העיר שלא לאכלן כדפירש הר"ב והרמב"ם ספ"ח. ועיין מ"ש במשנה ג' פ"ג דמנחות. וכן לקמן משנה ו' דתנן קדשים קלים לא פירשו רש"י והר"ב אלא מעילה:

שתי מתנות. לשון הר"ב בקרן מזרחית צפונית כו' לא בקרן שעל המזבח אלא כלומר בזויות. וכן בפ"ו משנה ב' ובהדיא תנן בריש מסכת קנים דעולת בהמה נעשה למטה. ומ"ש הר"ב דקרן מזרחית דרומית לא ה"ל יסוד כו'. באחסנתיה יתבני מקדשא. דבר המקודש לדמים וכו'. כשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה וכו'. וכ"כ ברפ"ג דמדות. ועיין מ"ש במשנה ד' י"ב דנגעים. ותמיהני דכיון שמפרש שלא היה בנין היסוד בשל יהודה ה"ל לכתוב דמתרגם באחסנתיה יתבני מדבחא דמשמע בנינא ממש. אבל מקדשא משמע דבנין היה אלא שלא נתנו שם הדמים. דהכי איתא בגמרא מאי לא היה לו יסוד. רב אמר בבנין. לוי אמר בדמים. רב מתרגם באחסנתיה יתבני מדבחא. לוי מתרגם באחסנתיה יתבני מקדשא מקום מקודש לדמים. וכן רש"י נקט לה בד"ה טורף וכו' באחסנתיה תתבני מדבחא. אבל אין ספק אצלי שהטעהו להר"ב תרגום דידן שמתרגם מקדשא ואגב שטפיה ורגילות בתרגום דידן נקט מקדשא וכ"כ התוס' בפ"ו ד' ס"ב דתרגום דידן מתרגם מקדשא. ומ"ש הר"ב בחלקו של טורף וכו'. גמ'. ופירש"י בנימין דכתיב ביה זאב יטרף. ע"כ. ומ"ש הר"ב ועולה טעונה תחלת מתן דמה כנגד היסוד. דכתיב אל יסוד מזבח העולה. וכדכתב הר"ב והרמב"ם סוף פרקין. וכן בגמרא שם דף נ"ז וכ"פ התוס' דף נ"א ע"ב אע"ג דלרש"י בק"ו אתא בגמרא דף נ"ב. ודאמרן תחלת מתן דמה לא למעוטי שירים דשירים ג"כ היה שופך אל יסוד דרומי כדתנן רפ"ד דתמיד וע"ש. ועיין מ"ש במשנה ב' פרק דלקמן. וכתבו התוס' דתימה דלא תני לה הכא. והרר"י מאורלינ"ש פי' דכיון דשמעינן תנא דפנימיות ביסוד מערבי. וגם התחיל בחיצונית למתני יסוד דרומי. ה"ה בכולהו. ואע"ג דחשיב בכל פנימיות היינו משום דהתחיל בפנימיות וצריך למתני בחיצונים ואין רוצה להפסיק. ע"כ. ועיין במשנה ב' פ"י ומ"ש שם: