Tratados Sucá - Capítulo 4 - Mishná 4

מִצְוַת לוּלָב כֵּיצַד. יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן לְהַר הַבַּיִת, וְהַחַזָּנִין מְקַבְּלִין מֵהֶן וְסוֹדְרִין אוֹתָן עַל גַּב הָאִצְטַבָּא, וְהַזְּקֵנִים מַנִּיחִין אֶת שֶׁלָּהֶן בַּלִּשְׁכָּה. וּמְלַמְּדִים אוֹתָם לוֹמַר, כָּל מִי שֶׁמַּגִּיעַ לוּלָבִי בְיָדוֹ, הֲרֵי הוּא לוֹ בְמַתָּנָה. לְמָחָר מַשְׁכִּימִין וּבָאִין, וְהַחַזָּנִין זוֹרְקִין אוֹתָם לִפְנֵיהֶם. וְהֵן מְחַטְּפִין וּמַכִּין אִישׁ אֶת חֲבֵרוֹ. וּכְשֶׁרָאוּ בֵית דִּין שֶׁבָּאוּ לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא כָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל בְּבֵיתוֹ:

מוליכין את לולביהן להר הבית. יו״ט ראשון של חג שחל להיות בשבת מוליכין את לולביהן מע״ש:

החזנים. שמשים שהיו שם לצרכי צבור:

על גב האצטבא. רחבה של הר הבית היתה מוקפת באצטבאות לישב שם ומסוככות למעלה מפני הגשמים:

והזקנים. הדואגים שלא ידחפום למחר כשיבואו לקחת איש לולבו:

ומלמדין. ב״ד את כל העם לומר אם יבוא לולבי אל יד חבירי הרי הוא שלו במתנה, כדי שלא יהא אצלו לא גזול ולא שאול:

מצות לולב. פירש"י מצות לולב ביו"ט הראשון שחל להיות בשבת כיצד:

והחזנים פירש הר"ב שמשים ועיין מ"ש בס"ד רפ"ז דיומא:

על גב האיצטבא. ה"ג גב כדאיתא בגמרא. דאי על הגג היה מתיבש ויבש פסול ובפ"ק דפסחים גרסינן גג משום שהונחו החלות שם. כדי שיראו העם שלא הגיע זמן איסור חמץ. וה"נ גרסינן גג במשנה ד' פ"ח דשקלים. ולא כמו שהועתק בספרי הרמב"ם בפרק ז' מהלכות כלי המקדש גב:

ומלמדין כו'. אבל במשנה י"ג דפ' דלעיל לא הוצרכו ללמד דבגבולין היה כמ"ש שם ולא היה העם רב. ולקמן במורביות נמי לא הוצרכו ללמד. מהאי טעמא לפרש"י דלעיל שהיו רק כהנים. ולהר"ן והרמב"ם היינו טעמא דערבה שלוחי ב"ד הביאום. ואין אחד מהן זוכה בה עד למחרת. וכ"כ תוס' סוף דמ"ג: