Tratados Negaim - Capítulo 2 - Mishná 2

אֵין רוֹאִים הַנְּגָעִים בַּשַּׁחֲרִית וּבֵין הָעַרְבַּיִם, וְלֹא בְתוֹךְ הַבַּיִת, וְלֹא בַיּוֹם הַמְעֻנָּן, לְפִי שֶׁהַכֵּהָה נִרְאֵית עַזָּה. וְלֹא בַצָּהֳרַיִם, לְפִי שֶׁעַזָּה נִרְאֵית כֵּהָה. אֵימָתַי רוֹאִין. בְּשָׁלשׁ, בְּאַרְבַּע, וּבְחָמֵשׁ, וּבְשֶׁבַע, וּבִשְׁמֹנֶה, וּבְתֵשַׁע, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּאַרְבַּע, בְּחָמֵשׁ, בִּשְׁמֹנֶה, וּבְתֵשַׁע:

אין רואין את הנגעים בשחרית ובין הערבים וכו׳ דילפינן מקרא דכתיב לכל מראה עיני הכהן, מה כהן שחסר מאור עיניו אינו רואה את הנגעים. אף יום שחסר מאורו אין רואין בו את הנגעים:

רבי יהודה אומר בד׳ בה׳ כו׳ והלכה כר׳ יהודה:

אין רואין את הנגעים בשחרית כו'. ואולם היות מראות נגעים ביום ולא בלילה הנה זה בפסוק לפי שכל מה שבא בנגעים אמנם בא בלשון יום הרמב"ם [בפירושו]. [*ומ"ש הר"ב אדאין רואין בשחרית דילפינן מקרא לכל מראה כו'. בת"כ ומביאה הר"ש. ונ"ל דמריבויא דלכל ילפינן. ואע"ג דלשון הת"כ פרשה ב' פ"ב. בשביעי יכול בין ביום בין בלילה ת"ל ביום ולא בלילה יכול לכל מראה היום יהו כשרים. ת"ל לכל מראה. ומשמע דסמוכים קא דריש וא"א לומר כן דרחוקים זה מזה. ויש הפסק פרשה ביניהם. אלא כדפרישית דמריבוי' דלכל קא דריש. אכן נ"ל דהכי דריש בת"כ מדקפיד קרא [על] מראה בכהן. ה"נ ביום יקפיד על מראה והיינו כלישנא דהר"ב. וא"צ לדרוש תיבת לכל והא דמה כהן כו' שכתב הר"ב הוא במשנה דלקמן]:

ולא בתוך הבית. כלומר נגעי אדם או בגדים. אבל דבתי' ודאי לא. דלא סגי בלא"ה. ועכשיו ראיתי למהר"ם שכתב וז"ל נראה פירושו שאם החלונות סגורות לא יראו הנגע עד שיפתחום והכי משמע בתוספתא דתניא בתוספתא בית אפל וחלונותיו מגופות פי' סתומות. פותחים החלונות ורואין את נגעו. והא דתנן [*במשנה דלקמן] אין פותחין לו חלונות היינו מחדש אבל יש שם חלונות והם סגורים. פותחים אותם לראות הנגע ע"כ:

ולא בצהרים. שאור החמה חזק ומבלבל את העינים. רש"י פ"ד דסנהדרין דל"ד: