Tratados Oholot - Capítulo 6 - Mishná 7

כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַפֶּרַח, טְהוֹרִים. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַמֵּא. הַטֻּמְאָה וְהַכֵּלִים שֶׁתַּחַת הַפֶּרַח, אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, טְמֵאִין. וְאִם לָאו, טְהוֹרִין. שְׁנֵי פַרְדַּסְקִים זֶה בְצַד זֶה, אוֹ זֶה עַל גַּב זֶה, נִפְתַּח אַחַד מֵהֶן, הוּא וְהַבַּיִת טָמֵא, וַחֲבֵרוֹ טָהוֹר. וְרוֹאִין אֶת הַפַּרְדַּסְקִין כְּאִלּוּ הוּא אֹטֶם, יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה לְהָבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַבָּיִת:

פרח. דבר בולט ורחב שיוצא בראש העמוד או באמצעו:

כלים שתחת הפרח טהורים. הכא איירי בעמוד העומד ברשות הרבים או בגינה וטומאה תחתיו, והפרח בולט מן העמוד טפח לחוץ ומאהיל על הכלים שתחתיו:

טהורים. דטומאה בוקעת ועולה, וכל שבצדדים טהור:

ר׳ יוחנן בן נורי מטמא. דפרח כעמוד, וכשהטומאה בוקעת חוזרת על הכלים שהפרח מאהיל עליהם. ואין הלכה כר׳ יוחנן בן נורי:

הטומאה והכלים שתחת הפרח. כגון שהפרח מאהיל על הטומאה ועל הכלים:

פותח טפח. שבולט הפרח חוץ לעמוד טפח:

פרדסקים. עמודים חלולים נתונים בכותל הבית ובהן חלונות חלונות ויש להן דלתות, וטומאה תחת אותן עמודים:

נפתח אחד מהן הוא והבית טמא. שהטומאה בוקעת בתוכו ויוצאה לבית. ואפילו הטומאה מחציו של כותל ולחוץ דאינו נידון כבית. אפילו הכי הבית טמא:

ורואין את הפרדמקין כאילו הן אוטם. כלומר אם הדלת נעול ולא נפתח רואין אותן כאילו אין שם חלל כלל, ואם טומאה תחתיהן נידון הכותל מחצה על מחצה, ככל הני דתנן לעיל מחציו ולפנים הבית טמא מחציו ולחוץ הבית טהור:

כלים שתחת הפרח. כתב הר"ב הכא איירי בעמוד העומד ברה"ר. וכ"כ הר"ש ותימה דהא לעיל בעמוד העומד בתוך הכוך ומערה אמרינן דבוקעת ועולה כו' ופשיטא דכוך מקורה וכן מערה נמי. וכ"פ הר"ב דמערה מקורה במשנה ה פ"ה דב"ק. ועוד שהרי הר"ב כתב בהדי' לעיל דה"ה לעמוד שבבית. והרמב"ם העתיק משנתינו ברפכ"ה מהט"מ. וכתב עמוד העומד בתוך הבית וכו' ועיין בריש פרק דלקמן:

[*טהורים. עיין מ"ש בפרק דלקמן בסוף משנה א]:

[*רבי יוחנן בן נורי מטמא. עיין מ"ש במשנה דלעיל בשם מהר"ם ז"ל [ד"ה טומאה]:

הטומאה והכלים שתחת הפרח. ומהר"ם העתיק תחת הפרח:

ואם לאו טהורין. דאין שלא במקום טומאה שתחת הפרח בטל לגבי מקום טומאה שתחתיו. כי היכי דבטל הפרח לגבי העמוד. מהר"ם:

הוא והבית טמא. כתב הר"ב ואפי' הטומאה מחציו של כותל ולחוץ. מסיים מהר"ם ואע"ג דמשמע לעיל [במשנה ה] גבי טומאה בין הקורות דטומאה רצוצה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת לבית ולעליה ודוקא כנגדה. אבל שלא כנגדה מה שבבית ושבעלייה טהור. מדקתני אם יש שם פותח טפח הכל טמא. אין שם פותח טפח רואין את הטומאה כאילו היא אוטם ובוקעת וכו'. ואז לא אמרי' הכל טמא. דכשבוקעת לא אמרי' שתתפשט הטומאה בכל העלייה או בכל הבית לאחר שבוקעת לתוכו. דשאני הכא. דכותל בית בתר בית שדינן ליה. ולא חשיבא רצוצה לגבי בית כדאמר לעיל כותל המשמש הבית ידון [מחצה] למחצה ואע"פ שהיא רצוצה בכותל. גבי בית לא חשיבא רצוצה כדפי' התם. ודוקא ופתח להכי שדינן טומאה שבחציו השני בתר פיתחא. אבל לא נפתח לא. דלא שייך בטומאה רצוצה סוף טומאה לצאת דרך הבית. דדוקא טומאה במגדל שאינה רצוצה שייך לומר כן. ואפי' פתח מגדל סגור ע"כ. ולפי מ"ש לעיל גבי טומאה בין הקורות. דבזקנתו במגדל חזר לפרש דטומאה מתפשטת. ליתנהו לדברים הללו. אבל לפי שהם עולים לפירוש הר"ב. העתקתים:

וחבירו טהור. פי' חלק חציו השני של הפרדסקים השני שאינו אצל הבית. דאי שאצל הבית טמא כיון דהבית טמא. אי נמי כיון דבית גופיה לא מיטמא מגופיה אלא מכח פרדסקים שאצלו. די לנו אם נטמא הבית ולא הכותל. מהר"ם: