Tratados Parah - Capítulo 4 - Mishná 4

כָּל הָעֲסוּקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, מְטַמְּאִין בְּגָדִים, וּפוֹסְלִים אוֹתָהּ בִּמְלָאכָה. אֵרַע בָּהּ פְּסוּל בִּשְׁחִיטָתָהּ, אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְגָדִים. אֵרַע בָּהּ בְּהַזָּיָתָהּ, כֹּל הָעוֹסֵק בָּהּ לִפְנֵי פְסוּלָהּ, מְטַמְּאָה בְגָדִים. לְאַחַר פְּסוּלָהּ, אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְגָדִים. נִמְצְאָה חֻמְרָהּ, קֻלָּהּ. לְעוֹלָם מוֹעֲלִים בָּהּ, וּמַרְבִּין לָהּ עֵצִים, וּמַעֲשֶׂיהָ בַיּוֹם, וּבְכֹהֵן, הַמְּלָאכָה פוֹסֶלֶת בָּהּ, עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר, וְהַמְּלָאכָה פוֹסֶלֶת בַּמַּיִם, עַד שֶׁיַּטִּילוּ אֶת הָאֵפֶר:

כל העסוקין בפרה אדומה, באחת מכל עבודותיה, בין בתחילה בין באמצע בין בסוף: מטמאין בגדים. דכתיב והשליך אל תוך שריפת הפרה וסמיך ליה וכיבס בגדיו הכהן, ובשריפתה כתיב והשורף אותה יכבס בגדיו, ואם המשליך את האזוב מטמא בגיים, השורף לא כל שכן, אלא בא הכתוב ולימדך על כל העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף שיהיו טעונים כבוס בגדים:

ופוסלים אותה במלאכה. דכתיב ושחט אותה, ולא שיעשה מלאכה אחרת עמה בשעת שחיטתה. וכן בשריפתה כתיב [ושרף את הפרה] ולא שיעשה מלאכה אחרת עם שריפתה, למדנו שמלאכה פוסלת בה משעת שחיטה עד שתיעשה אפר:

אירע בה פסול בשחיטתה. לא שנתנבלה בשחיטה, דא״כ מטמאה בגדים משום נבילה, אלא פסול מחמת מלאכה, דומיא דאירע בה פסול בהזאתה:

אינה מטמאה בגדים. דכיון דשחיטתה בפסול, אם כן לא נעשה בה עדיין לשם פרה כלום בכשרות. אבל אירע בה פסול בהזאה, כבר נעשית השחיטה בהכשר:

לעולם מועלין בה. הנהנה ממנה בין לפני שריפתה בין לאחר שריפתה, חייב קרבן מעילה, עד שתיעשה אפר. אבל לאחר שנעשית אפר, אין באפר משום מעילה, דכתיב חטאת היא. חטאת, מלמד שמועלין בה. היא, בה מועלין, באפרה אין מועלין:

ומרבין לה עצים. נמי דוקא עד שתיעשה אפר:

ומעשיה ביום. בתוספתא מפרש, חוץ מאסיפת אפרה והמילוי והקידוש. שיכולים לאסוף אפר הפרה בלילה, ולשאוב המים מן הבאר והוא הנקרא מילוי, ולשים בתוכה האפר והוא הנקרא קידוש, כל זה מותר לעשות בלילה. וכל מעשה פרה, בכהן, חוץ מאסיפת אפרה והמילוי והקידוש וההזאה, שהם כשרים בזר. אסיפת אפרה, דכתיב ואסף איש טהור, מלמד שאסיפת האפר כשרה בכל אדם. ובהזאה הוא אומר והזה הטהור על הטמא, בין שהוא כהן בין שאינו כהן:

והמלאכה פוסלת במים. דכתיב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה [חטאת היא], מה חטאת נפסלת במלאכה כדכתבינן לעיל, כך המים נפסלים במלאכה משעת המילוי:

עד שיטילו את האפר. שמטילים במים מאפר הפרה כשיעור שתיראה האפר במים ומהם מזין על הטמא, ואם לאחר שהטילו האפר במים עשה מלאכה אחרת עמה בשעת הזאת, לא פסל:

כל העסוקים בפרה כו'. פי' הר"ב דכתיב והשליך וכו' ואם המשליך כו' ומסיים הר"ש וכיבוס בגדים דכתיב גבי אוסף. דריש לה בספרי. *[והא דתנן עסוקים. כן הוא בכל הגירסאות שראיתי. ובפירושים ג"כ. ואף בחולין פ"ב דף כ"ט מייתי לה הכי. ולכך לא שלחתי יד להגיה העוסקים. *ואע"ג דבספרי פ' חקת ובגמרא איתא העוסקים. אך הר"ש העתיק ג"כ העסוקים]:

ופוסלים אותה במלאכה. פי' הר"ב דכתיב ושחט אותה וכו' למדנו שמלאכה פוסלת כו' ומהיכן למדנו עד שתעשה אפר. אבל לשון ברייתא דספרי והביאה הר"ש. הא עד שלא יאמר יש לי בדין. אם פוסלת בשחיטתה. לא תפסול בשרפתה. אלא בא הכתוב ולמד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בה משעת שחיטתה עד שתיעשה אפר *[והא דדרשינן הכא אותה. אע"ג דמפקינן לה לדרשא אחריתי בפ' דלעיל משנה ז' י"ל דתרתי במשמע]:

אינה מטמאה בגדים. לשון הר"ב דכיון דשחיטתה בפסול א"כ לא נעשה בה עדיין כלום בכשרות כו' ואפילו ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף. *[שהכל קרוי שחיטה. אפ"ה לא אמרינן שקודם הפסול מטמאה בגדים. דהא דישנה כו'] היינו בשחיטה כשרה. אבל בשחיטה פסולה אגלאי מלתא למפרע דלאו שחיטה היא כלל. אבל בהזאות כבר נעשה השחיטה בכשרות. הכי איתא בגמ' פ"ב דחולין דף כ"ט:

נמצא חומרה קול'. מה שהחמרנו לפסלה משום מלאכה. היא קולה. דמעתה ואילך אינה מטמאה בגדים. מהר"ם:

לעולם מועלין בה. פי' הר"ב עד שתעשה אפר דכתיב חטאת היא וכו' ברייתא בספ"ד דמנחות דף נ"א. וכתבו התוס' חטאת מלמד שמועלין בה. תימא תיפוק לי' דקדשי ב"ה היא (דמועלין בהן כדתנן בפ"ג [משנה ה] ורפ"ד דמעילה) וי"ל דאיצטריך למועל אחר מועל. דאינו אלא בבהמה וכלי שרת בלבד. ע"כ. כלומר בבהמה קדשי מזבח ולא דבדק הבית. כמו שפי' הר"ב שם פרק ה' משנה ג'. ולי נראה דקושיתם מעיקרא לאו קושיא דודאי דחטאת איצטריך קרא לשאר מילי כדדרשינן בריש פרקין. אלא מדהיא כתב למעוטי אפרה קאמר נמי דבכלל חטאת שיהו מועלין בה והיא אתא למעוטי אפרה. עוד כתבו התוספות. [שם דף נ"ב ד"ה אין מועלין] היא. בה מועלין. באפרה אין מועלין. תימא תיפוק לי דאפר הקדש מותר. כדאיתא בסוף תמורה [ושם כתבו הר"ב] וי"ל דשאני הכא דכל מצותה לשרפה עומד. ועוד נראה דטעמא דהתם משום דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו. אבל הכא אכתי לא אתעביד. ע"כ:

ומרבין לה עצים. עיין מה שכתבתי בזה בפרק דלעיל משנה י"א.

ובכהן. כתב הר"ב חוץ מאסיפת אפרה והמלאוי והקדוש כו' ולא פי' במלאוי וקדוש מנלן. ובפ"ד דיומא דף מ"ג ומייתי לה הר"ב בפרק דלקמן משנה ד' דרש ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת. הנך דאכשרי לך באסיפה. אכשרי לך בקדוש. פירש"י שאחר אסיפה כתיב ולקחו. אותם שנאמרו באסיפה. ע"כ. ומילוי נמי כתיב בההוא קרא ונתן עליו מים חיים אל כלי ומאל כלי דרש שיתן המים בכלי תחלה והיינו המלוי:

עד שיטילו את האפר. בספרי או יכול (אפי') קדשו ת"ל למי נדה. כבר הן מי נדה. ר"ל שהן יפסלו במלאכה כל עוד [שיחשוב בהן להיות] מי נדה. אמנם אם שבו מי נדה. הנה לא יפסלו במלאכה. הרמב"ם. ומ"ש הר"ב ואם לאחר כו' עשה כו' עמה בשעת הזאתה. ל' הרמב"ם כך הוא אם השליך בה האפר כו' הנה לא יפסל בעשיית מלאכה ולא בשעת הזאה וכו':

שיטילו את האפר. לשון הר"ב שמטילין במים מאפר הפרה. כלומר דמים ברישא בכלי. וקרא דונתן עליו מים חיים. פירשו הר"ב בפ"ק דתמורה משנה ה'. ועיין מ"ש שם בס"ד (ד"ה אין מי חטאת):