Tratados Parah - Capítulo 6 - Mishná 1 פרה פרק ו׳ משנה א׳

המקדש מי חטאת. הבא ליתן מאפר הפרה לתוך המים. והוא קידוש האמור בכל מכלתין:

או על הצד. על צדו של כלי:

ואחר כך נפל לשוקת. על המים שבתוך השוקת. פסולים אותן המים להזאה, דכתיב [במדבר י״ט] ולקחו ונתן, עד שיבוא האפר בתוך המים מכח אדם:

נטל מן השפופרת וכיסה. נטל אפר מן השפופרת וכיסה השפופרת קודם שיקדש, דהיינו קודם שיתן האפר במים:

או שהגיף את הדלת. קודם שיקדש:

הקידוש כשר. דהיינו האפר שבידו, לפי שמלאכה אינה פוסלת באפר, כדאמרן:

והמים פסולים. דנעשית מלאכה עם המים, ולעיל [סוף] פרק פרת חטאת שנינו שהמלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר:

זקפה בארץ. לאחר שנטל האפר מן השפופרת הניח השפופרת בארץ קודם שיתן האפר במים:

פסול. המילוי דהיינו המים, לפי שעשה מלאכה עם המים. ואם הניח השפופרת בידו וכפה ידו עליה כדי שלא יתפזר האפר שבתוכה ואח״כ נתן האפר על המים, כשר המילוי דהיינו המים, דאין זו חשובה מלאכה:

לפי שאי אפשר. לשמור האפר שבתוך השפופרת אם לא יכוף ידו על פיה, שהרי אינו יכול להשיב הפקק על פיה עד שיקדש. פירוש אחר, זקפה בארץ, הניח האפר בארץ, פסול האפר, דכתיב למשמרת, [ובארץ אינה למשמרת]. ואם נתן האפר לתוך ידו כשר, דאפשר לשמרו ושפיר קרינן ביה למשמרת. ולפי זה גרסינן לפי שאפשר:

ואחר כך נפלו על השוקת. ובשותת איירי שלא ניתז מכח נפילה ראשונה. אלא מעלמו חוזר ושותת מידו לשוקת דאי מכחו ניתז כשר. כדמוכח בהנשרפין (דף עז). הר"ש:

נפל מן השפופרת לשוקת. הא הפילו הוא כשר כדאמרינן פרק לולב הגזול (סוכה דף לז.) דנתינה ע"י דבר אחר שמה נתינה. הר"ש ועיין ר"פ בתרא:

*[הקדוש כשר. כתב הר"ב לפי שהמלאכה כו' כדאמרן בספ"ד]:

מפני שאפשר. וכן העתיק הר"ב בפי' אחר שמפרש זקפה בארץ הניח האפר בארץ פסול האפר דכתיב למשמרת כו'. וכ"פ הר"ש. זקפה היינו השפופרת עם האפר דבאפר גופיה לא שייך זקיפה. גם הוא ל' זכר במקרא ובמשנה. אלא דקאי אשפופרת ובלא כסוי. מש"ה פסול דאינה נשמרת משא"כ לתוך ידו. והא דשני הר"ב בלישנא בפי' אחר ולא כתב זקפה השפופרת כמו שכתב בפירוש קמא. היינו שהפי' הראשון מהרמב"ם הוא והעתיקו כלשונו והפירוש השני מהר"ש הוא והעתיקו ג"כ כלשונו. אבל גם לפירוש השני ר"ל זקפה השפופרת שבה האפר. אלא דסגנון של הר"ש למנקט אפר לפי שבו הוא הפסול. כך נ"ל. ומהר"ם מפרש שפי' הרמב"ם דמשום מלאכה הוא ואפ"ה מקיים הגי' מפני שאפשר וכתב דקאי לפרושי טעמא דפסול דרישא. לאשמועינן דאע"ג דלשמרה לא חשיב מלאכה כדמוכח לקמן פ"ז. הכא דכיון דאפשר היה לאוחזה בידו אחת ולקדש ביד שניה ולא עשה כן. אלא זקפה בארץ פסול דחשיבא מלאכה. עוד יש לפרש דמפני שאפשר אל תוך ידו קאי דלא תימא מה שאוחז השפופרת בידו מלאכה היא. ע"כ. ונ"ל דהכי קאמר דמפני שבכך אפשר לשומרו. ולא בלאו הכי. ולפיכך אינה מלאכה: