Talmud - Shabbat 130a שבת ק״ל א׳

מתני' רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי . איזמל למול את התינוק וקאי אמתניתין דפרקין דלעיל דסליק מיניה וכל צרכי מילה עושין בשבת: מגולה . בפני הכל ובגמרא מפרש אמאי מצריך ליה לגלוייה: ובסכנה . שגזרו ארמאים על המילה: מכסהו ע"פ עדים . שיעידו שאיזמל של מצוה הוא מביא ולא יחשדוהו: כלל אמר ר"ע . נחלק על ר"א במכשירי מצוה שאין דוחין הואיל ואפשר לעשותן מע"ש: [ושאי אפשר לעשות מע"ש . כגון] מילה עצמה שא"א לה ליעשות דזמנה ביום השמיני דוחה שבת: גמ' טעמא דר"א . דאמר מגולה אין מכוסה לא: משום חיבוב מצוה . להודיע שחביבה מצוה עליו שמחלל שבת עליה: משום חשדא . שלא יחשדוהו שהוא נושא שאר חפציו וסיפא דמתני' דקתני ובסכנה מכסהו ע"פ עדים ודאי משום חשדא הוא אלא רישא מיבעיא לן דוקא מגולה קאמר אבל מכוסה ע"פ עדים שלא בשעת הסכנה לא ומשום חיבוב מצוה או לאו דוקא מגולה דטעמיה משום חשדא וה"ה למכוסה על פי עדים: אי אמרת בשלמא הוא ותרי שפיר . היינו דמיקרו עדים אלא הוא וחד מי מיקרי עדים איהו לגביה נפשיה מי מיקרי עד: ומשני שראוים להעיד במקום אחר . לעולם הכא עדות לא שייכא דלאפוקי מחשדא בעלמא הוא ואין כאן לא דיני ממונות ולא דיני נפשות שיהו שנים ומאי קרו להו עדים דאיכא גילוי מילתא ע"י השני ושנים קרו עדים בעדות אחריתי שאינו נוגע בה: לעשות ברזל . לאיזמל של מילה: היו אוכלין בשר עוף בחלב . כדלקמן: רישבא . ציד עופות: נאמר לא תאכלו כל נבלה ונאמר . באותו פסוק עצמו לא תבשל גדי משמע כל האסור משום נבלה נוהג בו איסור בשר בחלב: שש אנכי על אמרתך . אמירה יחידה שקדמה לשאר אמירות והיא מילה שישראל עושין וששים עליה דכל שאר מצות אינן מוכיחות כל שעה כגון תפילין ומזוזה וציצית דאינן כשהוא בשדה וערום בבית המרחץ אבל זו מעיד עליהם לעולם כדאמרינן במנחות (דף מג:) בדוד שראה עצמו בבית המרחץ ונצטער אמר אוי לי שאני ערום מכל מצות כיון שנסתכל במילה נתיישבה דעתו: בשמחה . שעושין משתה: על עסקי משפחותיו . שנאסר להם קרובות: מרופה . רפיא: דא"ר ינאי תפילין צריכות גוף נקי . שלא יפיח אלמא לא זהירי בהו ושמעינן מינה דלא מסרו עליה אלא אלישע לבדו: יקרו . פוריי"ר בלעז לשון יקרוה עורבי נחל (משלי ל) ולשון תנקר לא נעלה (במדבר טז): את מוחו . שכנגד תפילין: קסדור . ממונה: מגינות עליהן . אינה נלחמת בחרטומיה אלא בכנפיה:

רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי כו' מביאו בשבת מגולה . וא"ת ויביאו התינוק אצל כלי דהשתא ליכא איסור שבת כלל דהחי נושא את עצמו וי"ל דקטן צריך לאמו הוא ואחר המילה היה צריך להחזירו לאמו ואז הוי כפות לפי שהוא חולה כדאמרינן ביומא (דף סו:) אפי' תימא ר' נתן חולה שאני וגם אמו שהיא מסוכנת לא תוכל לבא אצל התינוק ועוד י"ל כיון דיותר בקל יביא הכלי משיביא התינוק שרי ר"א כדי למהר המצוה כדמוכח בגמרא דאמר פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מע"ש והביאו בשבת שלא ברצונו שהביאו דרך חצרות וגגות וקרפיפות והיו יכולין להביא דרך רה"ר אלמא דשרי ר"א דרך רה"ר דהוי דאורייתא כדי למהר המצוה אע"פ שיכול לעשות [בענין] דליכא אלא איסורא דרבנן: שש אנכי . במדרש (שוחר טוב) למנצח על השמינית כתיב הנדרש על המילה שהיא בשמיני וכן אמרי' (פר"א פ' כ"ט) ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק ביום ה"ג מל את יצחק דהיינו ביום השמיני דמילה כמנין ה"ג. ר"ת: אמר ליה כנפי יונה . הרי שלא מסר עצמו לומר תפילין הן. רבינו שמואל: