Talmud - Nedarim 4b נדרים ד׳ ב׳

שאם גילח על אחת משלשתן . דנזיר חייב שלש קרבנות עולה חטאת ושלמים כדכתיב והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים וגו' (במדבר ו) ואם לא הביא אלא חטאת מגלח עליו והיינו חידוש משא"כ בשאר קרבנות ולהכי אימא אינו עובר בבל תאחר קמ"ל: ואב"א מאי חידושיה דאין מתפיסו בנדר . כדאמרינן לעיל דאי אמר הרי עלי חטאת נזיר לא מתפיס ליה: אתיא לכפרה . דהאי צריך כפרה משום חלב שאכל וכיון דלכפרה קא אתי קאי בבל תאחר אבל נזיר לא עביד שום חטא דליבעי כפרה: תיתי במה מצינו . בנדרים אב מיפר: אבל גבי נזירות דאית ליה קיצותא . דכיון דלא מיתסר אלא עד אותו זמן ימתין עד לזמן ולא ליעבור ליה קא משמע לן היקישא דא היקישא ליכא למיפרך כמו במה מצינו: אמר שמואל בכולן . בכל הני דקתני במתני' מודר אני ממך מופרשני ממך וכו' לא הוי נדר ועד שיאמר שאני אוכל לך לא מיתסר באותו דבר: הכי קתני . כלומר חסורי מיחסרא: במה דברים אמורים . דאסור כי אמר מודר אני באומר נמי שאני אוכל לך: והתניא איפכא . דלא מצית אמרת בד"א: תני הכי . דהכי קתני שאני אוכל לך ושאני טועם וכבר אמר מעיקרא מודרני ממך אסור אבל אמר שאני אוכל לך בלבד או מודרני ממך אינו אסור אא"כ אמר לתרוייהו דהיינו נדר גמור: אי הכי היינו נמי רישא . דקתני מודרני ממך בברייתא קמא: ועוד . אי הכי הוא כדתרצת תרי זימני אסור למה לי למיתני: אלא . הכי אמר שמואל טעמא דאמר נמי שאני אוכל לך הוא דאיהו אסור בלבד דמתני' בנודר בלבד קאמר דאסור דקתני אסור:

וכי גילח על אחת משלשתן יצא . כי נזיר היה לענין שמביא ג' קרבנות חטאת ועולה ושלמים ויצא לענין שיהא מותר ביין ולא לעבור משום בל תאחר קמ''ל: מאי חידושו דאין מתפיסו בנדר . דמכי הוי נזיר ממילא חייב להביא קרבן: חטאת חלב לכפרה קאתי . ושייך בל תאחר אבל נזיר לא לכפרה קאתי ולכך ליכא בל תאחר: והרי חטאת יולדת . דמשמע ליה דאיתא בכלל שאר חטאות תימה תיקשי ליה אמאי איצטריך היקשא לקרבן יחיד דליתיה בכלל שאר חטאות: ההיא קא שריא ליה למיכל בקדשים . אע''ג דנזיר נמי שרי ליה (נמי) לשתות ביין אין זה מצוה אבל לאכול בקדשים מצוה היא דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם הלכך שייך ביה: למה לי היקשא . אבל לעיל גבי בל תאחר לא פריך דאין עונשין מן הדין אבל לא מצי למימר גבי בל יחל דאתי במה מצינו דלא שייך נמי הכא דטעמא דמפר נדר משום עינוי נפש גם בנזירות נמי יש עינוי נפש: נדרים לית ליה קיצותא . ובנדרים כי נדר סתם לעולם הוא אבל נזירות אימא לא דסתם נזירות שלשים יום קמ''ל דהך עינוי נפש ומיפר: אמר שמואל בכולן עד שיאמר כו' . פירוש דמודרני ממך לאו כלום לחודיה אבל שאני אוכל לחודיה ודאי אסור ומתני' פירושי קמפרש לה מודרני ממך באומר שאני אוכל לך: מיתיבי מודרני ממך אסור . מדקאמר אסור אכל חד משמע דבלא שאני אוכל קאמר ומשני בד''א קתני דסיפא מפרש לרישא שאין אסור אא''כ אמר שאני אוכל לך והא קתני סיפא שאני אוכל לך והכא ליכא למימר בד''א דהא שאני אוכל לחודיה אמר דדוקא לעיל דקתני ברישא מודרני ממך שייך למימר בד''א אע''ג דבריי' אחריתי היא קרי ליה סיפא וכן איתא בפרק גט פשוט (דף קסה) דקאמר זהב בדינרים ופריך אי הכי היינו רישא אע''ג דהיינו ברייתא אחריתי ומשני וכבר אמר מודרני ממך תימה שהרי שאני אוכל לך לחודיה אמר וצ''ל דה''פ וכבר אמר כלומר אפילו אומר מודרני ממך דסד''א הואיל ומודרני ממך לחודיה לא אסר אפי' אמר אחריו שאני אוכל לך לא אסר וכבר אמר אפי' כבר אמר: אי הכי היינו רישא . כלומר אם בא התנא לאשמועינן דכ''ע עד שיאמר שאני טועם לך א''כ אמאי לא אמר כי האי לישנא של אידך ברייתא ולא להקדים שאני אוכל לך דאז ניחא למימר בד''א שמפרש דאי אמר שאני אוכל לך לחודיה דאינו אסור וכן משמע דקמשני גבי וכבר אמר מודרני ממך וכן משמע דמתחילה הוה פריך ורוצה להוכיח דשאני אוכל לחודיה מהני: אי הכי היינו רישא . תימה מאי אי אמרת בשלמא איכא הכא וי''ל דהכי פרושא אי אמרת בשלמא דכל חד וחד מהני לחודיה לא קשיא מידי דליכא למיפרך היינו רישא דה''א דתנא סיפא לגלויי רישא דאי לא תנא סיפא הייתי מפרש דרישא ר''ל כגון שאמר שאני אוכל לך עם מודרני ממך קמ''ל סיפא דכל חד וחד לחודיה מהני: ועוד אסור אסור למה לי . אברייתא קאמר ליה הכי: אלא הכי קאמר טעמא [דאמר] בהדיא מודרני ממך שאני טועם לך הוא דאסור וחבירו מותר . דהכי משמע אסור מדלא קתני שניהם אסורים אבל מודרני ממך לחודיה שניהם אסורין דמודרני ממך משמע ממוני וממונך עלי וברייתא דקתני מודרני ממך אסור שניהם אסורים קאמר והא דלא תני שניהם אסורים משום דתנא ברישא שאני טועם לך דאז אינו אסור אלא מודר: