Talmud - Berajot 22b ברכות כ״ב ב׳

בקילעא . כניסת הבית חדר שלפני הטרקלין שקורין פורטיג"ו בלעז: אצטמיד . נתחזקו שבריו ונצמדו כלומר צורך לנו עוד בו: וקא מיפלגי אמוראי . רב דימי ורבין: דאמר מר . גבי עשר תקנות בב"ק בפרק מרובה: וקא מיפלגי אמוראי . רב דימי ורבין: אמר רבא הלכתא וכו' . אפלוגתא דאמוראי הוא דפסק רבא דפליגי אליבא דרבנן מיהו השתא אנן כרבי יהודה בן בתירא נהגינן כדאמר רב נחמן לעיל ורב נחמן בר יצחק בתרא הוה: לעצמו . לעסוק בתורה לעצמו אבל ללמד לאחרים מ' סאה: ור"י אומר מ' סאה מ"מ . מ' סאה שאמרו בכל ענין שהן ולקמן מפרש לה: חד מהאי זוגא וחד מהאי זוגא . פליגי ארישא בפירושא דמילתא דת"ק: אסיפא . דר' יהודה: ל"ש אלא בקרקע . לא תימא מ"מ דר' יהודה לאכשורי בכלי אתא דאין כשר אלא מ' סאה בקרקע ולקמן בעי א"כ מאי מ"מ: אבל לאחרים מ' סאה . והכא נמי דלאפוקי אחרים ידי חובתן כלאחרים דמי: דנפול עילואי . לאו דוקא אלא טבלתי במ' סאה: לא האי ולא האי . לא הוצרכתי לא לזו ולא לזו שלא ראיתי קרי: טבל . ובירך רגיל היה לעשות כן דהו"ל ללמד אחרים ובשאר ימות השנה לא היה טובל אלא נותן עליו ט' קבין: ולית הלכתא כוותיה . דכי היכי דלעצמו בנתינה לאחרים נמי בנתינה אי נמי דקיי"ל כרבי יהודה בן בתירא: מתני' לא יפסיק . תפלתו לגמרי אלא יקצר כל ברכה וברכה ואומר כל הברכות בקוצר: במים הרעים . מים סרוחים: מי המשרה . ששורים שם הפשתן והקנבוס והם מסריחים: עד שיתן לתוכן מים . ובגמרא (ד' כה:) מפרש כמה מיא רמי ואזיל ומפרש לה בחסורי מחסרא והכי קתני לא יקרא אצל מי רגלים עד שיתן לתוכן מים: וכמה ירחיק מהם . ממי רגלים: גמ' מגמגם . במרוצה: יותר מג' פסוקים . כגון בבית הכנסת דאי אפשר לפחות כדתנן (מגילה פ"ג ד' כג:) הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים: והתניא לצדדין . א"צ להלך עד שתהא לאחוריו: ל"ש אלא בקרקע . לא תימא מ"מ דר' יהודה לאכשורי בכלי אתא דאין כשר אלא מ' סאה בקרקע ולקמן בעי א"כ מאי מ"מ: דאפשר . לילך לפניו ילך לפניו עד שתהא לאחוריו: לא אפשר . כגון יש נהר לפניו מסתלק לצדדים:

ונחזי עזרא היכן תקן . בהרבה מקומות גבי שאר תקנות לא פריך גמרא הכי אלא שאני הכא דדבר הרגיל בכל יום הוא על כן אנו זכורים: ולית הלכתא כוותיה . דטבילה בכל יום ארבעים סאה אלא אפילו לאחרים נמי סגי בתשעה קבין אי נמי הכי פירושו ולית הלכתא כוותיה אלא כר' יהודה בן בתירא דאמר דברי תורה אין מקבלין טומאה וי"מ דוקא לתורה אבל לתפלה צריך טבילה ופי' ר"י דלא שנא והטובל בערב יוה"כ אין לו לברך והמברך הוה ברכה לבטלה: והא זבח רשעים תועבה. פר"י דדוקא במקום שהיה יכול להסתפק ולתלות שיש שם צואה: והא זבח רשעים תועבה . פר"י דדוקא במקום שהיה יכול להסתפק ולתלות שיש שם צואה: אע"פ שהתפלל תפלתו תועבה . והוי מעוות לא יוכל לתקן ור"י פי' דיחזור ויתפלל: ממתין עד שיכלו המים . במשתין על גבי קרקע או ע"ג בגדים ואין שם טופח ע"מ להטפיח כדמשמע לקמן (ברכות ד' כה.) כגון דעביד טיף טיף שנבלעין מהרה כן פי' הרב רבי יוסף ומיהו נראה אפילו אם יש בהן טופח על מנת להטפיח מותרין כיון דמדאורייתא אינן אסורין אלא כנגד העמוד בלבד ורבנן הוא דגזור וכיון שעומד כבר בתפלתו לא אטרחוהו רבנן לחזור בתפלה: