Tratados Tamid - Capítulo 2 - Mishná 4

סִדֵּר הַמַּעֲרָכָה גְדוֹלָה מִזְרָחָה, וַחֲזִיתָהּ מִזְרָחָה, וְרָאשֵׁי הַגִּזְרִין הַפְּנִימִיִּם הָיוּ נוֹגְעִים בַּתַּפּוּחַ. וְרֶוַח הָיָה בֵין הַגִּזְרִין, שֶׁהָיוּ מַצִּיתִין אֶת הָאֲלִיתָא מִשָּׁם:

מערכה גדולה. לפי שיש עוד מערכה אחרת, קרי להך מערכה גדולה. שלש מערכות היו שם בכל יום, אחת מערכה גדולה ששורפים עליה התמיד, והשנית מערכה פחותה ממנה והיא קרויה מערכה של קטורת, שנוטלים ממנה גחלים במחתה לקטורת שמקטירים בבוקר ובין הערבים, והשלישית אינה משמשת כלום אלא לקיום האש, דכתיב (ויקרא ו׳:ה׳) והאש על המזבח תוקד בו, זו מערכה שלישית של קיום האש:

וחזיתה מזרחה. מראית פניה דהיינו הפתח והחלון של מערכה, לצד מזרח של מזבח:

וראשי גיזרין. הפנימים היו ארוכים עד שהיו נוגעים בתפוח:

את האליתא. חריות וקסמין דקין תוחבין בין הגדולים להצית האש ואליתא לשון אליה, על שם זנבות האודים:

סידר המערכה גדולה. אותו שזכה בתרומת הדשן כמ"ש ביומא פ"ב משנה ה':

המערכה גדולה. כתב הר"ב ג' מערכות היו שם בכל יום כו'. כר' יוסי דמשנה ה' פ"ד דיומא ועיין שם:

וחזיתה. פי' הר"ב מראית פניה כו' דהיינו הפתח והחלון. והוא המקום שמאחזים בו האור. כמ"ש הר"ב במשנה ח' פ"ג דפרה [*אלא דתנן חלונות להדיא מלבד וחזיתה. וי"ל דחלון ופתח שניהם להאחיז האור. וכדמפרש הר"ב התם ופתח הוא גדול מחלון ובו מאחזים תחלה ובאש גדול וחלונות קטנות מפתח. ובמקומות שיש עצים עבים שלא יאחז האור בהם מחמת האש שבפתח. ולכן מפתחין חלונות שם כדי שיוכל להכניס האש עצמו לשם. ולדברי הר"ב דהכא דחזיתה כולל חלונות ופתח. א"כ חזיתה למזרח על שניהם מוסב וכן יכולני לפרש שם בלשון המשנה. אבל דברי הר"ב שם אינם כך אכן נראה בעיני דבחנם נדחק הר"ב לפרש כאן הפתח והחלון. לפי שא"כ קשה על התנא מה שבכאן כללן בחזיתה ובפרה פרט חלונות להדיא. לכן נ"ל דדוקא בפרה שהיתה המערכה גדולה כדתנן התם שעושין אותה כמין מגדל. לפיכך הוצרכה לחלונות להכניס דרך שם האש במקומות הרחוקים מן הפתח שהוא חזיתה. והכא שאין המערכה גדולה כמו התם לא היה צריך לשום חלון כי התלהב האש בכל המערכה מתוך הפתח שהיא חזיתה והמפרש כתב וז"ל מראה היה עושה למערכה כמין חלון גבי מזרח שתהא הרוח מנשבת בו והרוח בא דרך שער המזרח ומנשב שם ע"כ. ולהרמב"ם ראיתי שמפרש כאן שחזית ההוא לשון חזית שבמשנה רפ"ק דב"ב. שהיא אות למביט בכותל של מי הוא. וכן בכאן השני גיזרין מסדרין אותן במערכה לצד מזרח אות שיורה שמצד מזרח מתחילין לסדר המערכה וכ"כ בפ"ב מהל' תמידין ומוספין. ואילו במסכת פרה כתב הרמב"ם וחזיתה עיונה כלומר פני המערכה. והוא המקום אשר יושלך ממנו האש. ובחבורו פ"ג מהל' פרה. כתב ומראה המערכה ולשון זה אין בו הכרע אם דעתו למ"ש בפירושו דמסכת פרה או לפירושו שבמכילתין והלכות תמידין].

וראשי הגיזרים הפנימים היו נוגעים בתפוח. שלא ידחקו מהלך רגלי הכהנים שהיה אמה שלא יקרעו ולא ישרפו בגדיהם. הראב"ד בפ"ב מה"ת.

שהיו מציתין את האליתא משם. והצתת האליתא נפקא לן (ביומא דף כ"ו) . מוערכו עצים על האש דה"ק ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח. ואח"כ וערכו עצים על האש. כ"כ המפרש. ובת"כ וערכו עצים על האש. עצים ע"ג האש ולא האש ע"ג עצים.