Tratados Keilim - Capítulo 13 - Mishná 7

הַכַּדּוּמִין הָאַשְׁקְלוֹנִין שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְהָאֻנְקְלִי שֶׁלָּהֶן קַיֶּמֶת, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. הַמַּעְבֵּר, וְהַמַּזְרֶה, וְהַמַּגּוֹב, וְכֵן מַסְרֵק שֶׁל רֹאשׁ שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מִשִּׁנֵּיהֶן, וַעֲשָׂאָן שֶׁל מַתֶּכֶת, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, דְּבַר חִדּוּשׁ חִדְּשׁוּ סוֹפְרִים, וְאֵין לִי מָה אָשִׁיב:

הכדומין. עץ גדול ארוך ויוצאים ממנו אונקליות אילך ואילך, ותולין באותן אונקליות צלוחיות של מים באויר כדי לצננן. ורמב״ם פירש, כמין זיר ואונקליות סביבותיו ובו מעלין הכלים שנפלו לבור:

האשקלונין. שנעשים באשקלון:

המעבר והמזרה והמגוג. כלים עשויין לנקות התבואה מן התבן ולהעביר התבן ממקום למקום. המעבר יש לו שינים ודומה ליד של בני אדם, ובו מעבירין התבן ממקום למקום. והמזרה בו זורין החטין בגורן, לפיכך נקרא מזרה, ושיניו מרובות משיני המעבר. והמגוג, שיניו מרובות משיני המזרה, ובו בוררים התבואה אחר שזרו אותה במזרה:

דבר חדש חידשו סופרים. ראויין היו להיות טהורים, דפשוטי כלי עץ נינהו, ומשום שן אחת של מתכת לא נחתא להו טומאה:

ואין לי מה להשיב. מפני מה אמרו כן:

הכדומין. פי' הר"ב עץ גדול כו' ותולין כו' צלוחיות של מים. כלומר צלוחיות מלאים מים. וכן הוא בפי' הר"ש. והערוך ערך אונקליות:

והמגוב. כן הנוסח בכל הספרים וכן העתיק הר"ש. גם הרמב"ם בפירושו. ואע"ג שבדפוס ישן נמצא בפי' הרמב"ם המגוג. וממנה העתיק הר"ב המגוג. אבל גירסא זו אינה נכונה שהרי גם בחבורו [פ"ד מה"כ הלכה ז] העתיק המגוב. וכן הגי' עוד במשנה סוף מס' טבול יום [מ"ו] וכך העתיק שם הר"ב: