Tratados Keilim - Capítulo 23 - Mishná 1

הַכַּדּוּר וְהָאִמּוּם וְהַקָּמֵעַ וְהַתְּפִלִּין שֶׁנִּקְרְעוּ, הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן, טָמֵא. וּבְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן, טָהוֹר. הָאֻכָּף שֶׁנִּקְרַע, הַנּוֹגֵעַ בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהַתֶּפֶר מְחַבְּרוֹ:

הכדור. פלוט״א בלע״ז:

והאימום. דפוס של מנעל. וכל אלו חיצוניהם עור ומלאין מבפנים שער או מוכין:

והקמיע והתפילין. יש בתוך הבתים של עור פרשיות כתובות בקלף:

ובמה שבתוכן טהור. אם נטמא אחת מאלו במת ואח״כ נקרע, ונגע אחד במה שבתוכן, טהור, לפי שאין מה שבתוכן חיבור להן ואין מה שבתוכן טמא כמותן:

הכאוף. כמו אוכף:

הנוגע במה שבתוכו טמא. אם נטמא האוכף במת. כשם שהנוגע בו טמא, כך הנוגע במה שבתוכו טמא:

מפני שהתפר מחברו. ועושהו אחד, זה שבפנים עם החיצון:

הכדור. ישחקו בו. הרמב"ם. וכ"פ הר"ב ריש פכ"ח:

והאמום. פי' הר"ב דפוס של מנעל כו'. ופיו תפור [ובו] עושים המנעל כמו שעושים רצענים שלנו בדפוס של עץ. הר"ש. והוא לשון רש"י סוף פרק ז' דסנהדרין:

מפני שהתפר מחברו. פי' שתופר המוכין עם העור כדי שלא ישמטו אנה ואנה מתחתיו כשרוכב על האוכף דומיא דתפירת הבגד שממלאין במוך וצמר גפן בין תפירה לתפירה שזכר הר"ב במ"ד פט"ז דשבת שרגילות גם כן לחבר המוך בתפירות עם הבגד עצמו. כנ"ל. ולשון מהר"ם נ"ל אע"ג דכדור ואמום כמו כן תפורים מכל מקום רגיל הוא להוציא מה שבתוכן לפעמים להכי אין התפר מחברו כי הכא. ע"כ: