Tratados Keilim - Capítulo 28 - Mishná 7

שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁאָמְרוּ, חוּץ מִן הַמְּלָל, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ מְכֻוָּנֶת. טְלָיָהּ עַל הַבֶּגֶד, מֵרוּחַ אַחַת, אֵינוֹ חִבּוּר. מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ, חִבּוּר. עֲשָׂאוֹ כְמִין גַּאם, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּטַלִּית. אֲבָל בְּחָלוּק, מִלְמַעְלָן, חִבּוּר. וּמִלְּמַטָּן, אֵינוֹ חִבּוּר:

שלש על שלש שאמרו. דמיטמא לענין טומאת מת ושרץ ונבילה:

חוץ מן המלל. מה שמשייר האורג בראש הבגד כשיעור שתי אצבעות, והוא ענף של בגד, קרוי מלל. וכיון ששתי לבדו הוא ואין בו ערב, אין מצטרף לאריג. ורבותי מפרשים מלל, מה שמולל וכופל התופר מקום החתך, מפני החוטים שדרכן לצאת שלא יצאו ותתקלקל התפירה:

מכוונת. והמלל בכלל:

טלייה על הבגד מרוח אחת. מטלית שהיא טמאה מדרס ותפר אותה על הבגד באמצעו מרוח אחת, ומשלש רוחות תלויה ואינה מחוברת בבגד:

אינו חיבור. ואין הבגד טמא מדרס:

משתי רוחות זו כנגד זו. כגון שהיא תפורה מזרח ומערב, ודרום וצפון אינה תפורה. או איפכא. הרי זה חיבור והבגד טמא מדרס:

כמין גאם. שתפורה מזרח ודרום, או מערב וצפון:

במה דברים אמורים. דלא הוי חיבור אלא בשתי רוחות זו כנגד זו:

בטלית. שאינה דרך מלבוש אלא שכורכה עליו בלבד:

אבל בחלוק. שלובשים אותו, לעולם הוי חיבור, אא״כ תפורה השפה העליונה. והלכה כחכמים:

שלש על שלש שאמרו. לשון הר"ב דמטמא לענין טומאת מת ושרץ ונבלה. ולנגעים נמי כדתנן במשנה יא פרק יא דנגעים וכמ"ש כבר הר"ב בריש פכ"ד:

חוץ מן המלל. פי' הר"ב מה שמשייר האורג בראש הבגד. כ"כ הר"ש בשם הערוך. וכתב הר"ש דדבר תימה. לפי זה לרבנן דאמרי מכוונת. והמלל הוא ב' אצבעות והארוג אצבע א' איך יצטרף ורובו מלל ושמא אינו רוצה שלא יהא מאותם ג' אצבעות רובו אריג לכל הפחות. ע"כ:

[*כמין גאם. פירש הר"ב שתפורה מזרח ודרום כו'. עיין מה שכתבתי בזה בס"ד ספי"ד]:

אבל בחלוק מלמעלן חבור ומלמטן אינו חבור. ל' הר"ב אבל בחלוק שלובשים אותו. לעולם הוי חבור. אא"כ תפורה השפה העליונה. וכן פי' הרמב"ם וז"ל הנה היא תהיה חבור אם לא כאשר יתפור השפה העליונה אשר ימשך לצד הראש לפי שהיא אז יתלה הפוכה. ע"כ. וצריך לדחוק דשפה העליונה היינו של החלוק. שכשהטלייה תפורה בשפה עליונה של החלוק אז מתהפכת. מה שאין כן כשתפורה בשולי החלוק. שאז היא תלויה כדרכה. ומלמעלן דקתני במתניתין קאי אטלייה. וכלומר שאם היא תלויה כדרכה שהיא תפורה בשולי החלוק. שאז היא תפורה במעלה שלה. ר"ל של הטלייה הוי חבור. ומלמטן. היינו שאם היא מתהפכת שהיא תפורה בשפה עליונה של החלוק. ומפני שאז מתהפכת. שייך לומר שהיא תפורה במלמטה שלה. ר"ל של הטלייה. וכל זה דוחק מאד. ומצאתי בנוסחת ארץ ישראל בזה הלשון. הנה היא תהיה חבור. כאשר יתפור השפה העליונה אשר ימשך לצד הראש. לפי שהיא אז כלה מלמעלה למטה. אבל אם תפר הרוח של צד מטה אינה חבור. לפי שהיא אז נתלית הפוכה. ע"כ. והר"ש כתב מלמעלה בכתף. מלמטה בשולים: