Tratados Mikvaot - Capítulo 10 - Mishná 4

אֵלּוּ שֶׁהֵם צְרִיכִים שֶׁיָּבֹאוּ בָהֶן הַמַּיִם, הַקֶּשֶׁר שֶׁבַּפְּרַקְסִים שֶׁבַּכָּתֵף, וְשָׂפָה שֶׁל סָדִין צָרִיךְ לְמַתֵּחַ, וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ חוֹצָה, וְשֶׁל זְרוֹעַ בִּזְמַן שֶׁהִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, וּשְׁנָצִין שֶׁל סַנְדָּל, וּבְגָדִים שֶׁהִטְבִּילָן מְכֻבָּסִין, עַד שֶׁיְּבַעְבְּעוּ. הִטְבִּילָן נְגוּבִין, עַד שֶׁיְּבַעְבְּעוּ וְיָנוּחוּ מִבִּעְבּוּעָן:

פרקסין. לבוש התחתון שעל הבשר, והוא פתוח בכתפים, וכשלובשו קושרו על הכתף, ובשעת הפשט מתירו:

ושפה של סדין צריך למתח. הקמטים שיש בשפתו העליונה, כדי שיבואו המים בין אותם הקמטים:

למתח. לפשטן ולמשכן. כמו וימתחם כאוהל לשבת (ישעיה מ׳):

ושנץ של סנדל. רצועות שקושרו בהן:

שיבעבעו. כשמטביל אדם בגד במים, עולין כמין אבעבועות במים. וכשהן מכובסים ומשקה טופח עליהן, משהתחילו המים לבעבע, טהרו, לפי שהושקו המים הבלועים בו למי המקוה. אבל כשהן נגובים אין המים באין בכולו עד שינוחו מבעבוען. שכשאדם מטביל סדין ואין יכול לשטחו שאין המקוה רחבה כל כך, תוחבו במים כשהוא מקופל ומתוך כך מבעבעים המים, וכשנחין מבעבוען בידוע שבאו המים בכולו: