Talmud - Keritot 26b

בנשיא שעשוי להשתנות אלא אמר אביי מהכא מכדי מצות מצות ילפי מהדדי כיון דילפי מהדדי למה לי דכתיב שלש ידיעות גבי יחיד וגבי נשיא וגבי צבור אם אינו ענין לגופיהן דהא גמרי להן מצות מצות תנהו ענין היכא דמתיידע ליה בתר יום הכיפורים הוא דמייתי חטאת אימא כי מתיידע ליה בתר יום כפורים הוא דמייתי חטאת משום דיוה"כ לאו על הדין חטא קא אתי אבל אשם תלוי דעל הדין חטא קאתי אימא הכי נמי דמיכפר דכי מתיידע לבתר דקא מייתי אשם תלוי לא מייתי חטאת אמר רבא אמר קרא (ויקרא ד, כג) או הודע אליו מכל מקום השתא דאמר כי מתיידע ליה מייתי חטאת אשם תלוי למה בא אמר ר' זירא שאם מת מת בלא עון מתקיף לה רבא מת מיתה ממרקת אלא אמר רבא להגן עליו מן הייסורים:
חטאת העוף הבא על הספק [וכו']:
אמר רב וכיפר אי הכי אמאי תקבר לפי שאינה משתמרת אימת לא משתמרת אי מעיקרא חיה הויא אי לבסוף קמנטר לה אלא מתניתין בנודע לה דלא ילדה ובדין הוא דמותרת בהנאה ומאי תקבר מדרבנן וכי איתמר דרב על האשה שהביאה חטאת העוף בספק אם עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאי תעשה ודאי שממין שהביאה על לא הודע מביאה על הודע אם משנמלקה נודע שילדה אמר רב מזה דמה ומוצה דמה וכפרה מותרת באכילה ר' יוחנן אמר אסורה באכילה גזירה שמא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת תני לוי כותיה דרב חטאת העוף הבאה על הספק אם משנמלקה נודע שילדה ודאי מזה דמה ומוצה דמה וכפרה מותרת באכילה תניא כוותיה דר' יוחנן חטאת העוף הבאה על הספק אם עד שלא נמלקה נודע לה שלא ילדה תצא לחולין או תמכר לחברתה אם עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאי תעשה ודאי שממין שמביאה על לא הודע מביאה על הודע אם משנמלקה נודע שילדה אסורה אפילו בהנאה שעל הספק באה מתחלתה כפרה ספיקה והלכה לה:
מתני׳ המפריש ב' סלעים לאשם ולקח בהן שני אילים לאשם אם היה אחד מהן יפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה לקח בהן שני אילים לחולין אחד יפה ב' סלעים ואחד יפה עשרה זוז היפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני למעילתו אחד לאשם ואחד לחולין אם היה של אשם יפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני למעילתו ויביא עמה סלע וחומשה:
גמ׳ מאי מעילתו דקתני רישא והשני למעילתו אילימא איל אשם למימרא דחומש בהדי איל מייתי ליה והכתיב (ויקרא ה, טז) ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישיתו יוסף עליו אלמא בהדי גזילו מייתי ליה ועוד קתני סיפא אחד לאשם ואחד לחולין אם היה של אשם יפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני למעילתו ויביא עמה סלע וחומשה אלמא חומש בהדי גזילו מייתי ליה אלא מעילתו מאי דאיתהני מהקדש וישנו משתי סלעים דאפרישנו לאשם ולקח בהן שני אילים לחולין דיפה שתי סלעים מקריב ליה איל אשם ויפה עשרה זוז יהיב ליה למאי דאיתהני מהקדש דהוה ליה גזילו וחומשו ומאי מעילתו גזילו במאי אוקימתא למעילתו דרישא גזילו אימא סיפא אחד לאשם ואחד לחולין אם היה של אשם יפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני למעילה ויביא עמה סלע וחומשה אלמא מעילתו איל אשם רישא קרי ליה למעילתו גזילו

נשיא עשוי להשתנות . דאי עבר מנשיאותו כשאר יחיד הוי: מצות מצות ילפי מהדדי . יחיד ונשיא וצבור דבכולהו כתיב מצות וילפי כולהו בהך גזירה שוה מהדדי במסכת הוריות (דף ח:) לדבר שחייבין על זדונו כרת וחייבין על שגגתו חטאת הילכך להא מילתא נמי לילפו מהדדי: לאו על הדין חטא קאתי . כלומר לא על הדין לחודיה קאתי: אם משנמלקה נודע לה . שלא ילדה: שאינה משתמרת . כיון דעל הספק באה ולא לאכילה הוה קיימא לא שמרוה יפה ונפסלה בהסח הדעת שמא נטמאה: אי מעיקרא . קודם מליקה חיה הוות ובעלי חיין אינן מקבלין טומאה: ובדין הוא דמותרת בהנאה . דחולין גמורין היא ומשום חולין בעזרה נמי ליכא למימר דלא אסרה תורה אלא שחיטה אבל מליקה לא אבל רבנן גזרו דאסור בהנאה שמא יאמרו נהנין מחטאת העוף ספק: וכי איתמר דרב אהא איתמר . דתנן בפרק דם שחיטה (לעיל כריתות כב:) האשה שהביאה כו' ועלה קאי רב ואמר אם משנמלקה נודע לה כן שילדה ודאי מזה ומוצה כמשפט חטאת העוף כדכתיב (ויקרא ה) והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה וגו'. הזאה שאוחז בראש העוף ומעלה ומוריד והדם ניתז. מיצוי שמקריב ומקיף בית מליקתו לקיר המזבח וסוחט: אסורה באכילה שמא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת: ואסורה בהנאה . כשאר חטאת העוף ספק שאסור באכילה שמא חולין היא ונבלה היא ובהנאה נמי אסורה דשמא קדש היא וקדש שאינו נאכל אסור בהנאה אחרת שהרי לכלבים לא יאכילנו: שעל הספק כו' . הילכך כמי שלא נודע דמי: מתני' שתי סלעים . זהו דין אשם דכתיב בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם: והשני ירעה . לפי שנקח ממעות אשם לשם אשם: לקח בהן שני אילים לחולין . לאכילה ומעל במעות ויצאו לחולין ויש עליו לשלם אשם של עשרה זוז לקרן וחומש של אשם ראשון ואשם בשתי סלעים לאשם מעילות אם היה אחד מהן יפה שתי סלעים ואחד מהן עשרה זוז היפה שתי סלעים יקרב לאשם מעילות והשני היפה עשרה זוז יקרב למעילתו מפרש בגמ' יקרב בשביל אשם ראשון והרי נפטר מקרן וחומש. והשתא קרי למעילתו גזילו: אחד לאשם ואחד לחולין . מעל בסלע אם היה של אשם יפה שתי סלעים יקרב לשמו הראשון שהרי לשמו נלקח וממעות שהופרשו לו: והשני . שהוא חולין יקרב למעילתו לאשם מעילתו. והשתא קרי לאיל האשם של אשם מעילות מעילתו: ויביא עמה סלע וחומשה . קרן שמעל בו ויפלו לנדבה שהרי ממותר אשם הראשון בא: יביא סלע וחומשו . מביתו שמה ששיבח אשם בשתי סלעים שבח הקדש הוא: גמ' אילימא איל אשם . של אשם מעילות: למימרא דחומש בהדי איל אשם מייתי ליה . אם הביא אשם שהוא שוה על ב' סלעים כדי חומש הקרן נפטר מן החומש והכתיב כו': ועוד מדקתני סיפא . היכא דמעל בסלע והשני יקרב למעילתו דע"כ האי למעילתו איל לאשם מעילות הוא דהא קתני ויביא עמה סלע וחומש לקרן וחומש: אלמא חומש בהדי קרן מייתי ליה . והאי דהדר ומקשי ממתני' דלא תימא קרא אישתעי בדנהנה מקדשי בדק הבית או מהקדש עולה הילכך חומשו כי מייתי ליה בהדי איל אשם לא נפיק דחומש כי קרן בעי מהוי אבל האי דקרן גופיה אשם הוה כי מייתי חומש בהדי אשם של מעילה שפיר דמי. תא שמע מסיפא: אלא מאי למעילה דרישא גזילו . הוא האשם הראשון דאיתהני האי מהקדש דידיה בשתי סלעים שהפרישו לשמן וילקח בהן שני אילים לחולין דיפה שתי סלעים מקריב ליה לאיל מעילות והוא לאשמו דקתני במתני' והיפה עשרה זוז יהיב ליה למאי דאיתהני מהקדש כלומר יקריבנו לאשמו הראשון ויהיו תשלומין לקרן וחומש שמעל בהן והיינו לאשמו דקתני מתני': אימא סיפא כו' . על כרחיך לאשמו דסיפא הוא אשם ראשון שהרי איל זה לשמו נלקח ולמעילתו הוא אשם מעילות ולא לתשלומי הקרן דהא קתני יביא סלע וחומשו לתשלומי קרן וחומש: