Talmud - Yoma 19a יומא י״ט א׳

גמ' תנא ללמדו חפינה . מוליכין אותו לבית אבטינס ששם הקטרת מצוי: לשכת פרהדרין . לישן שם: לשכת אבטינס . ללמוד חפינה: על גגה . היה בית הטבילה מי מעיין היו באין לשם ברומה: מסיבה . בנין אבנים מעלות מגלגלות וסובבות במקיף עמוד כמין עץ גלגל של גת: לגג בית הפרוה . לעלות לה דרך המסיבה: לשכת הגולה . על שם בור שכרו שם עולי גולה: אחורי שתיהן . ללשכת הגולה וללשכת הגזית: וגג שלשתן שוה . קירוי אחד לשלשתן: שער הדלקה שער הקרבן . לא ידעתי למה נקרא שמם כך: שער המים . שבו מכניסין צלוחית של מים של ניסוך בחג כך מפרש בשקלים (דף ט:): ועשרה קדושין . ידיו ורגליו מן הכיור: בו ביום . ביוה"כ ולקמן (יומא דף לב.) יליף להו מקראי וכולן בקדש כדמפרש: על גג בית פרוה . שהיתה בנויה בתוך עזרה מקודשת: חוץ מזו . טבילה ראשונה שאינה באה בשביל יוה"כ שאף כל ימות השנה שנינו בפ"ג (דף ל:) אין אדם נכנס לעזרה אפילו טהור עד שיטבול אבל טבילות הבאות מחמת יוה"כ בעינן מקום קדוש דהכי כתיב בהו ורחץ את בשרו במים במקום קדוש (ויקרא טז): ובצד לשכתו היתה . אלמא לשכה יש לו בדרום: ומסתברא לשכת פרהדרין . שהוא ישן שם בדרום הויא אצל בית הטבילת חול: מאי טעמא מקדים קאי כו' . כשהוא משכים לבקר כל שבעה עומד ממטתו: ומיסך רגליו וטובל . התם על גב שער המים שהיא על גבה בעובי החומה מתוקן בית טבילת חול ומעיין משוך שם באמה מעין עיטם כדלקמן (יומא דף כח.) וכל המיסך רגליו טעון טבילה ליכנס בעזרה ואזיל לצפון ללשכתו השניה ללמוד חפינה ואתי לבית המקדש ועביד עבודה כוליה יומא כדתנן (לעיל יומא דף יד.) כל שבעת הימים הוא זורק את הדם וכו': לבהדי פניא מדו עליה . כדאמרינן בריש פירקין: ואזיל לדרום וטבל . על שער המים כר"ע דאמר (שם) טהור שנפל עליו הזאה טמאתו: ונייח . הולך ושוכב בלשכת פרהדרין אשר אצל בית הטבילה: דאי אמרת לשכת פרהדרין . שהוא ישן בה הויא בצפון ורחוקה מבית הטבילה הטרחתו כל העמל הזה: מקדים קאי ומיסך רגליו . כדרך כל המשכימין: ואזיל לדרום . לשער המים: וטבל וגמר חפינה . התם בבית אבטינס אשר שם ואזיל לבית המקדש וכו': אלמה לא . קושיא היא כלומר וכי לא טוב לך להטריחו מטרחינן ליה מדעת דאי צדוקי הוא ואינו ירא שמים לקבל עליו טורח המקדש ליפרוש מן הכהונה גדולה ולא יקבלנה מתחילה וטוב לנו שהרי הן משנין את עבודה כדלקמן בשמעתין: א"נ . אפילו אדם כשר הוא טוב לנו להטריחו כדי שלא תזוח דעתו עליו להתגאות בכתר כהונה: דאי לא תימא הכי . דלא בעינן לאטרוחיה ליעבד שתי לשכיותיו בהדי הדדי: לימא תיהוי . מתני' דקתני אתה שלוחנו תיובתא דרב הונא כו': הני כהני . בהקרבת קרבנותיו שלוחי דרחמנא נינהו ולא שלוחינו ונפקא מינה דאם הוא מודר הנאה ממנו מותר לו שיקריב עליו קרבנותיו כדתנן בנדרים (דף לה:):

לשכת בית הפרוה . וא"ת מאי שנא דכי תנא להו ברישא נקט לשכת המלח ולשכת בית הפרוה ולשכת המדיחין וכי מפרש להו מפרש לשכת המדיחין והדר לשכת הפרוה וי"ל אי הוי מפרש לשכת בית הפרוה ברישא היכי ליתני ועל גגה היה כהן טובל כו' ואכתי לא קתני היכי סליק להתם להכי תנא לשכת המדיחין ברישא ומשם היתה מסיבה לגג בית הפרוה אמנם ראיתי במסכת מדות (פ"ה מ"ג) ושם מפרש לשכת הפרוה ברישא כי סידרא דרישא וגם במקצת ספרים שלנו יש כמו כן בכאן: ששם מדיחין (קדשי) קדשים . הא דאמרינן לעיל (יומא דף טז.) דשולחנות היו בעזרה להדיח עליהן הקדשים וכדכתיב בהדיא ביחזקאל י"ל דבשר קדשים מדיחין על השולחנות אבל קרבי קדשים שיש בהן פרש ומאיסי מדיחין אותם בלשכת המדיחין: