Talmud - Nedarim 22b נדרים כ״ב ב׳

לא עברינן ירדנא . עדיין לא עברנו את הירדן כשאירע אותו מעשה ולא הוינן בתחום א"י: כגובה אפו . שיש לו חרון: אין אלהים כל מזמותיו . במחשבותיו אין שכינה חשובה כנגדו: יפרוש אולת . שמשתטה: רב פשע . שפשעיו מרובים: מפני שערכה של ארץ ישראל הוא . שכתוב בו ערך חלק של כל שבט ושבט ולא סגיא בלאו הכי ולפי שבעטו וחטאו נוסף להם רוב חכמה שאר הספרים להטריחן יותר: אין נזקקין . להתיר לו נדרו לפי שנדר חמור הוא: חוץ מקונם אשתי נהנית לי . שאפילו נדר באלהי ישראל שאין אשתי נהנית לי נזקקין להתיר לו לפי שאמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים בידים לעשות שלום בין איש לאשתו לא כ"ש האי נדר אי נדר באלהי ישראל שהוא לשון נדר: לא מרי כולא . שהוא נשבע באדון העולם לא אוכל א''ל רב יוסף לא מרי כולא לא טעימת ליה הכי קאמר רב יוסף לא מרי כולא קאמרת בודאי לא טעימת ליה שאסור להתיר לך דהיינו כמי שנשבע באלהי ישראל: [חסר הנה והעתקתיו מפירוש רבינו גרשום] הניחא לרב כהנא . לפי שהיה מסרב בו רב יוסף נדר הכי אלא רב יוסף אמאי קאמר נמי לא מרי כולא: [ה"ק לא מרי כולא קאמרת] . בתמיה קא"ל רב יוסף כדאמרן: איקפד רב נחמן . שלא היה יכול לומר לו דבר שהוא פתח לחרטה: אמר ליה זיל לקילעך . לביתך הואיל ואיני יודע לפתוח לך: כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם . שיהא דבר מקובל נמי בעיני הבריות הוי תפארת לעושיה והואיל דאיקפד רב נחמן שאין מתקבל עליו שנדרו חמור כ"כ שאינו יכול למצוא לו פתח אדעתא דהכי והכי לא נדרי:

אין נזקקין לאלהי ישראל . דכיון שנשבע בשם שמים אין נזקקים לו: חוץ מקונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני ונודע לו שלא הכת' . וריצב''א ל''ג ונודע לו שלא הכתה דאם כן אפי' התרה נמי לא בעי דאמר כשם שנדרי שגגות מותרות כך שבועות שגגות מותרות אלא הכי גרסינן חוץ מקונם אשתי נהנית לי ותו לא ומיירי שהוא אמת שגנבה כיסו ושהכתה את בנו דהשתא בעי התרת חכם וקאמר דאפי' נשבע באלהי ישראל נזקקין להתירו משום שלום בית: לעושיה . להקב''ה ותפארת לו מן האדם שבני אדם מקלסים אותו: והשתא דאיקפד רב נחמן אדעתא דהכי וכו' . פי' משום דליכא תפארת מן האדם אבל תפארת לעושיה שמא הוה כגון שנדר לקיים דבר מצוה: ושריא לנפשיה . פי' שע''י פתח זה נתחרט והפר לו נדרו וא''ת אמאי לא התיר לו רב נחמן מעיקרא ע''י חרטה דהא רב נחמן גופיה אמר לעיל הלכה פותחין בחרטה וי''ל דהיינו דוקא כשמתחרט מן הנדר מעיקרא אבל כשאינו מתחרט אלא מכאן ולהבא לא ולכך לא רצה להתירו עד שאמר אדעתא דהכי נדרת: