Talmud - Sotá 36b סוטה ל״ו ב׳

לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים . כלומר לא כדרך שסדורים בחומש הפקודים הוא ספר וידבר שנסדרו בראשו אלה שמות האנשים אשר יעמדו וגו' (במדבר א): בחומש שני . בתחילת ואלה שמות ראובן שמעון לוי ויהודה ויששכר וזבולון באחד מהן בשני בנימין דן ונפתלי גד ואשר ויוסף: א"כ מה ת"ל כתולדותם . הואיל ולא כדרך לידתן נסדרו: תיובתא דרב כהנא . דלכולי עלמא אין זה סדר הר גריזים והר עיבל דאילו סדר הר גריזים שמעון ולוי ויהודה יששכר ויוסף ובנימין ודהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולון דן ונפתלי: מרובה מחציו כו' . והיינו דקאמר והחציו אל מול הר עיבל החציו ממועט שבחציו: מפני שלוי למטה . זקני כהונה ולויה היו עם הארון בין שני ההרים כדלקמן: כל שכן דבצרי להו . חציו של הר גריזים שהרי שבט לוי מהן היה: אלא הכי קאמר אע"פ ששבט לוי למטה . אפ"ה חציו של הר גריזים מרובה מפני שיוסף עמהן ומרובין היו: וידברו בני יוסף וגו' . סופו דקרא ואני עם רב אשר עד כה ברכני ה': עולי עין . עולין על העין ואין העין עולה עליהם: וידגו לרוב . כן ברכן יעקב למנשה ואפרים: בציר חדא הוו . אאבן השניה קאי: כתולדותם בעינן . כשמות אשר קרא להם אביהם: בסתר . שנתייחד עם הערוה והעמיד על עצמו וכבש את יצרו: יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא . על הים כדלקמן: נקרא כולו . שם בן ארבעה אותיות כלול בשמו של יהודה: לדבר עבירה . והאי מלאכתו תשמיש: מלאכתו ממש . מלאכה: צרכיו . תשמיש: יאבד הון . שם טוב שהוא יקר מכל הון: קשתו . שכבת זרעו על שם שיורה כחץ: ויפוזו . לשון ויפוצו שהזיי"ן והצד"י מתחלפין כמו זעקת צעקת: שנעץ אצבעותיו בקרקע . ונסמך עליהן כדי שיתייסר ויטרד בצערו ויעבור תוקף יצרו: מידי אבירותיו של יעקב . משם זכה להיות רועה ומשם זכה להיות באבן מאבני ישראל: רועה ישראל האזינה . כלפי שכינה נאמר: נוהג כצאן יוסף . קרי כצאן יוסף המנהיגים כצאנו של יוסף אלמא מיקרו ישראל צאנו של . יוסף והוא הרועה: אלה תולדות יעקב יוסף . תולדות שיצאו מיעקב כנגדן ראוי לצאת מיוסף: ואף על פי כן יצאו מבנימין אחיו . אותן עשרה שפיחתו מיוסף בעשר אצבעותיו: שגר באכסניא . בארץ נכריה: מופים . מפורש במדרש רבי תנחומא שהיה פיו כפי יעקב אבינו בהלכות שקיבל משם ועבר: אצטגנינות . חכמים וחוזים בכוכבים ויודעים בחכמת המזלות: גנוני מלכות . גווני מלכות בחכמה גבורה ויופי: עדות ביהוסף שמו . סיפיה דקרא שפת לא ידעתי אשמע: איתשיל אשבועתך . השאל לחכמים שיתירוה לך:

מאי והחציו חציו של מול הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל . לשון הירושלמי מיושב יותר דגרסינן התם מה תלמוד לומר והחציו מלמד שמעוטין בהר גריזים ומרובין בהר עיבל למה שאין שבטו של לוי כולו שם שאם היה כל שבט לוי שם היו שוין ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן אמר אילו היה כל שבטו של לוי שם לא היו שוין למה שכבר נפלו משבטו של שמעון עשרים וארבעה אלף בשטים א"ר יוסי בר בון אילו היה שם כל שבטו של לוי היו שוין למה שלא בא משבט ראובן וגד אלא מ' אלף חלוצי צבא והשתא אתי שפיר והחציו אל מול הר עיבל חציו המבורר שהוא הרוב דהוי חציו בשבטים ורובא בגברי ומיהו כשתדקדק במנין אחרון שנאמר בו לאלה תחלק הארץ (במדבר כו) לאחר שמתו מרגלים כדכתיב ובאלה לא היה איש וגו' והיה בשנת הארבעים לאחר פטירת אהרן דכתיב ביה ויעל אהרן הכהן וגו' וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי (שם לג) והכי מוכח בסדר עולם תמצא במנין שבטים שעמדו על הר גריזים עודף על אותן שעמדו בהר עיבל תשע אלף חסר ק"ל ואפילו אם עמדו לוים למטה שמנה אלף עדיין היו מרובין של הר גריזים קרוב לאלף שהרי אתה מוצא בפרטן של אותן שבטים שעמדו על הר עיבל שלש מאות ושבעת אלפים ותתק"ל ובפרטן של הר גריזים ג' מאות וששה עשר אלף ות"ת וי"ל הא דאמרינן בירושלמי שאם היה שם כל שבט לוי היו שוין לאו דוקא שוין שהרי מרובין היו אלא כלומר לא היו של הר גריזים פחותין [והשתא שלא היו כל שבט לוי שם צריך לומר] שעמדו לוים למטה תשע אלף או יותר אבל הא דאמר רבי שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן אילו היה שם כל שבטו של לוי לא היו שוין למה שכבר נפלו משבטו של שמעון עשרים וארבעה אלף קשיא שהרי המנין היה אחרי כן כדכתיב ויהי אחרי המגפה וגו' (שם כה) ומה שחלק עליו ר' יוסי בר בון לפי שלא בא משבט ראובן וגד אלא מ' אלף חלוצי צבא א"כ לא נשארו משבט ראובן אלא ג' אלף ותש"ל שהרי כל פקודי שבט [ראובן] לא היו כי אם מ"ג אלף ותש"ל והיאך היו אותן ג' אלף ותש"ל של ראובן שנשארו מעבר לירדן ממלאין לכ"ד אלף שנפלו משמעון שהיה בשנת הארבעים מיהו הא לא קשיא דאיכא למימר דהכי קאמר מחמת חסרון משבט שמעון שנפלו במגפה אפילו היה שם שבטו של לוי לא היו שוין דמתוך כך היו של הר גריזים מועטין ולא שיחסרו מהן עשרים וארבעה אלף משמעון [אלא ג' אלפים או פחות] ועלה קאי רבי יוסי בר בון אפילו לדבריך כשאתה מחסר כנגדו ג' אלף ותש"ל משבט ראובן שנשארו מעבר לירדן והיו שוין שמחמת חסרון משבט שמעון אין חסר יותר מג' אלף ותש"ל אבל ההיא דר' שמואל בר נחמני תיקשי כדפרישית שהמגפה היתה קודם למנין: לעשות צרכיו . נראה משום דהוציאו בלשון ביאה ויבא הביתה קא דייק נמי דלעשות צרכיו נכנס: באותה שעה באתה דיוקנו של אביו . כתב רבינו משה הדרשן ואין איש מאנשי הבית [שם בבית דמשמע דוקא מאנשי הבית] לא היה שם מכלל דאיש אחר שלא מאנשי הבית כלומר חלוק ומופלג מתורת אנשי הבית היה שם וזהו דמות דיוקנו של אביו ותימה קצת מנלן דנראית לו בחלון ושמא מדכתיב בבית דמשמע בבית לא: איתשיל נמי אדידך ואע"ג דלא ניחא ליה . ותימה הלא לא היה יכול לישאל על נדרו כי אם מדעתו של פרעה כמו ההוא מעשה דצדקיהו ונבוכדנצר דמייתי התם מיהו מהכא משמע דהוה בפניו דאמר בפ' ר' אליעזר בנדרים (דף סה.) המודר הנאה מחברו אין מתירין לו אלא בפניו פי' בפניו ואפילו בעל כרחו ומיהו תימה לומר דהנודר על דעת חבירו מתירים לו שלא מדעת חבירו ושמא אוקמיה במלתא דגיזום בעלמא שגיזמו כך מיהו לא היה יכול לישאל עליו אי לא ניחא ליה לפרעה: