Talmud - Avodah Zarah 28a

מכה של חלל אין מתרפאין מהן מאי בינייהו איכא בינייהו גב היד וגב הרגל דאמר רב אדא בר מתנה אמר רב גב היד וגב הרגל הרי הן כמכה של חלל ומחללין עליהן את השבת אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב כל מכה שצריכה אומד מחללין עליה את השבת אמר רב שמן בר אבא אמר ר' יוחנן והאי אישתא צמירתא כמכה של חלל דמי ומחללין עליה את השבת מהיכן מכה של חלל פירש רבי אמי מן השפה ולפנים בעי רבי אליעזר ככי ושיני מאי כיון דאקושי נינהו כמכה דבראי דמו או דלמא כיון דגואי קיימי כמכה של חלל דמו אמר אביי ת"ש החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ חושש הוא דלא הא כאיב ליה טובא שפיר דמי דלמא תנא היכא דכאיב ליה טובא חושש נמי קרי ליה ת"ש רבי יוחנן חש בצפדינא אזל לגבה דההיא מטרוניתא עבדה חמשא ומעלי שבתא א"ל למחר מאי אמרה ליה לא צריכת אי צריכנא מאי אמרה אשתבע לי דלא מגלית אישתבע לה לאלהא ישראל לא מגלינא גלייה ליה למחר נפק דרשה בפירקא והא אישתבע לה לאלהא דישראל לא מגלינא אבל לעמיה ישראל מגלינא והאיכא חילול השם דגלי לה מעיקרא אלמא כמכה של חלל דמיא אמר רב נחמן בר יצחק שאני צפדינא הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים מאי סימניה רמי מידי בי ככי ומייתי דמא מבי דרי ממאי הוי מקרירי קרירי דחיטי ומחמימי חמימי דשערי ומשיורי כסא דהרסנא מאי עבדא ליה א"ר אחא בריה דרבא מי שאור ושמן זית ומלח ומר בר רב אשי אמר משחא דאווזא בגדפא דאווזא אמר אביי אנא עבדי כולהו ולא איתסאי עד דאמר לי ההוא טייעא אייתי קשייתא דזיתא דלא מלו תילתא וקלנהו אמרא חדתא ודביק ביה דדרי עבדי הכי ואיתסאי ורבי יוחנן היכי עביד הכי והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהן אדם חשוב שאני והא רבי אבהו דאדם חשוב הוה ורמא ליה יעקב מינאה סמא אשקיה ואי לא רבי אמי ורבי אסי דלחכוהו לשקיה פסקיה לשקיה דרבי יוחנן רופא מומחה הוה דרבי אבהו נמי רופא מומחה הוה שאני רבי אבהו דמוקמי ביה מיני בנפשייהו (שופטים טז, ל) תמות נפשי עם פלשתים אמר שמואל האי פדעתא סכנתא היא ומחללין עליה את השבת מאי אסותא למיפסק דמא תחלי בחלא לאסוקי גרדא דיבלא וגירדא דאסנא או ניקרא מקילקלתא אמר רב ספרא האי עינבתא פרוונקא דמלאכא דמותא היא מאי אסותא טיגנא בדובשא או כרפסא בטילייא אדהכי והכי ליתי עינבתא בת מינא וניגנדר עילוי חיורתי לחיורתי ואוכמתי לאוכמתי אמר רבא האי סימטא פרוונקא דאשתא היא מאי אסותא למחייה שיתין איתקוטלי וליקרעיה שתי וערב והני מילי דלא חיור רישיה אבל חיור רישיה לית לן בה רבי יעקב חש

של חלל . בחלל גופו: מאי בינייהו . היא היא דהא קי"ל בפ"ב דיומא (דף פד.) דכל מכה של חלל מחללין עליה את השבת: גב היד . מחללין שבת אע"פ שאינה של חלל ללישנא קמא אין מתרפאין אבל ללישנא בתרא מתרפאין דהואיל ומתחזיא אי חזי דמקלקל בה לחיך ליה לסמא ומעבירו: שצריכה אומד . שמסוכנת כ"כ שצריך לאמדו אם יחיה ואם ימות: מכה של חלל אינה צריכה אומד . לא גרסינן לה: אישתא צמירתא . חולי חמה בלע"ז מלווי"ד. צמירתא לשון שריפה וחמימות ודוגמתו בהכונס צאן לדיר (ב"ק דף ס.) דצמרא צמורי: מן השפה . שפתיים: ככי . זינציב"ש: דאקושי . קשין הן: לא יגמע בשבת . דכל רפואה אסרו חכמים לעשותה בשבת היכא דליכא סכנה משום שחיקת סממנין במסכת שבת (דף נג:): צפדינא . חולי השינים ובלע"ז מישג"א: מטרוניתא . עובדת כוכבים היתה: עבדה . ליה רפואה חמשא בשבתא ומעלי בשבתא: בשבתא מאי . איעביד דלא מצינא למייתי גבך מפני תלמידי בני כלה: דרשה בפירקא . לימד הרפואה לכל: חילול השם . דאיהי סברה אישתבע ועבר אשבועתיה: דגלי לה מעיקרא . משעה שגילתה לו אמר לה דעי שלא נשבעתי ולא אמרתי באלהא דישראל אלא לאלהא דישראל: אלמא . מדבעי לאסויי בשבתא כמכה של חלל דמיא ולקמיה פריך כיון דהכי הוא היכי מיתסי מעובד כוכבים והאמר רבי יוחנן כל מכה שמחללין עליה [את השבת] אין מתרפאין מהן והכא לא גרס לה עד לקמן: ה"ג אלמא כמכה של חלל דמיא . אמר רב נחמן בר יצחק שאני צפדינא הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים: מאי סימניה . למידע דהוא צפדינא: רמי מידי בי ככי ואתי דמא מבי דרי . כשנותן כלום לתוך פיו יוצא מבין שיניו דם: דרי . הן שורות השינים: מקרירי קרירי דחיטי . מאכל של חיטין ואכלו כשהוא צונן מאד בימי חורף: כסא דהרסנא . דג שטיגנהו בשומן היוצא ממנו עם הקמח: מאי עבדא ליה . מטרונא לרבי יוחנן: משחא דאווזא בגדפא דאווזא . שמן אווזא המחוי באור וסכתן ע"י אחד מכנפי האווז על שיניו מבחוץ: טייעא . ישמעאל: קשייתא דזיתי . גרעינין של זיתים: דלא מלו תילתא . שלא הביאו שליש: וקלנהו אמרא חדתא . ליבן באור מרא חדשה פושיי"ר בלע"ז ושרפן עליו: ודביק בי דרי . בשורות שינים מבפנים: אדם חשוב הוה . ומיסתפי ממלכותא למיקטליה: לחכוהו לשקיה . להעביר הסם שהוא חזק. רבי אבהו הוה קרוב למלכות כדאמרינן בסנהדרין (דף יד.) ובכתובות (דף יז.) דנפקי אמהתא דבי קיסר ומשרו ליה ומצער למיני בקראי: שאני . ההיא מטרוניתא דר' יוחנן: דרופא מומחה הוה . דאמרינן לעיל (עבודה זרה דף כז) אם היה מומחה לרבים מותר דלא מרע אנפשיה: פדעתא . פצע מכת חרב: למיפסק דמא . של פדעתא אם יוצא יותר מדאי: תחלי בחלא . ישקוהו שחלים בחומץ. תחלי קרישו"ן בלע"ז: לאסוקי . להעלות בשר שתחיה המכה: גרדא דיבלא . עשב ששמו יבלא כי ההוא דסוטה (דף י.) קמי רפוקא גרידי דיבלי: גירדא . שגורד שרשיה ונותן אותה גירדא עם גירדת עץ הסנה ועושה תחבושת: דאסנא . סנה: ניקרא מקילקלתא . תולעים שהתרנגולים מנקרין באשפה. מאשפות ירים אביון מתרגמינן מקלקלתא מרים חשוכא (תהלים קיג): עינבתא . אבעבוע הדומה לענבא. מלנ"ט בלע"ז: פרוונקא דמלאכא דמיתותא הוא . כלומר מסוכן הוא להמית: טיגנא בדובשא . עשב הנקרא רוד"א בלע"ז ושוחקים אותו עם הדבש: כרפסא . אפי"א בלע"ז: בטילייא . יין חזק מאד ומין יין הוא כדאמרינן לקמן (עבודה זרה דף ל.) טילא חריפתא דמצרי זיקי: אדהכי . בעוד שהוא מחזר אחר סממנין אלו: עינבתא בת מינא . עינבתא מענבי הגפן. בת מינא דוגמתה אם גדולה גדולה ואם קטנה קטנה: וניגנדר עליה . יגלגל עליה: חיורתי לחיורתי . לאבעבוע לבן ענבה לבנה: סימטא . קלו"ג בלע"ז נפח העומד באדם: פרוונקא דאישתא הוא . ע"י חולי ששמו חמה הוא בא וסימן הוא לה: שיתין איתקוטלי . מכת אצבע צרדה מדביקה בגודלו ושומטה ומכה בצפרניה: ואי חיור רישיה . נתבשל להוציא הליחה היא רפואתו:

מכה של חלל . פ"ה שכנגד חלל הגוף ובירושלמי מפרש כל שהוא מן החלל ולפנים: מכה שע"ג היד . פי' היינו חולי שעלה שם מאליו או שלא ע"י מכת חרב אבל מכת חרב אמרינן בכל מקום דמחללין עליה את השבת כדאמר שמואל בסמוך האי פדעתא מחללין עליה שבת דסכנה היא ומפרשים פדעתא מכת חרב: איכא בינייהו גב היד . ה"ה דהוה מצי למימר איכא בינייהו פדעתא ומכה שהיא צריכה אומד: ככי . פ"ה מקום מושב השינים זינציב"ש וקשה דקאמר בסמוך כיון דאקושי ועוד דבפרק אלו טרפות (חולין דף נט:) גבי אריא נתור ככי ושיני ואין דרך להיות הזינציב"ש נושרות וכן בהחובל (ב"ק דף צב:) שיתין תיכלי מטו לככא דקל חבריה שמע ובסוף המפקיד (ב"מ דף מב:) גבי ההוא תורא דלא ה"ל ככי ושיני למיכל לכך נראה לפרש ככי הם שינים גדולות מישאלי"ס בלע"ז ושיני הם האחרות: תחלי בחלא . ישקוהו שחלים בחומץ קרשו"ן וי"מ לשום על המכה: בטילייא . פ"ה חזק כדאמרינן לקמן (עבודה זרה דף ל.) טיליא חריפא דמצרי זיקי ומיהו מצינו טיליא יין חלש דאמר פרק מי שאחזו (גיטין דף ע.) גריעא דכולהו טיליא חיורא: