Talmud - Sanedrín 112a סנהדרין קי״ב א׳

קשיא . לשון הפסוק קשה לתרץ למ"ד חולקין אבל לא מיתותב: גרידי . בדל"ת נמשכין וכן גריס רבי בכוליה הש"ס מגריד גריד ונ"ל שהוא לשון גרידא דמפרשינן יחיד על שם שהוא יחיד משוך ומופרש הוא מן הכל ואין לאחרים סביביו ולשון ארמי הוא ואין דומה לו בפסוק (ודומה לו) אבל גורדו ומעמידו על גלדו (ר"ה ד' כז:) הוא לשון עברי ודומה לו בפסוק (איוב ב) ויקח לו חרס להתגרד בו בדל"ת ופי' לשון חטיטה שמחטט וגורד בסכין או בכל דבר וגורר ברי"ש לשון עברי הוא כמו (שבת ד' כב.) גורר אדם מטה כסא ושלחן וכן (ב"ב ד' פו.) היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא: בתר נפשייהו גרידי . ומעשיהם מעשה ואדוקים ביותר הואיל ומעצמם הם נדחין ודין הוא שיעשה עיר הנדחת: אבל הנך דהודחו בתר נשים וקטני גרידי . שאין אדוקים כ"כ: היכי עבדינן . היאך נעשין רובא נדחים הואיל דצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד: דנין וחובשין . כשרואין ב' או ג' מהם עובדים ע"ז לא יסקלו אותן ומניחין כל האחרים מלסקול אלא דנין אותם לסקילה וחובשין אותם בבית הסוהר וכן עושין עד שרואין אם מצטרפין לרובא וחוזרין ודנין אותם דין אחר להריגה ומאבדין את ממונם: ומענה את דינם . שלאחר שנגמר דינם אתה משהה אותם ומענה את דינם: דנין וסוקלין . עד חציין דמחזקינן להו כיחידים ודנין וסוקלין ומחציין ואילך נתברר הדבר למפרע שהודחו רובא והוו בסייף וממונם אבד ומחציין ואילך אי אתה רשאי למשכן למיתה חמורה: ור"ל אמר מרבין להם בתי דינין . לאו משום דאין דנין ב' ביום אחד דהא אמרת בפרק נגמר הדין (לעיל סנהדרין מו.) דבמיתה אחת דנין אלא משום דנפישי עדים לכל אחד ואחד ואין פנאי לחקור כל אחד ואחד ביום אחד מרבים להם בתי דינים כדי שתתקבל עדותן ביום א' ויגמור דין כולם ביום אחד: לשעריך . לב"ד שבשעריך דהיינו סנהדרי קטנה: ואי אתה מוציא . אלא בסנהדרי גדולה: אלא מרבין להם בתי דינין ומעייני בדיניהם . אם הוו מרובים ואם הודחו רוב' מעלים את כולן לב"ד הגדול: כמה יהא בעיר . משנה בהשותפין: ויהא כאנשי העיר . ליתן בצורכי העיר: למיהוי כבני מתא . שיהא נקרא כבני העיר אין נקרא בפחות מי"ב חדש אבל להקרות מיושבי העיר כיון ששהה ל' יום נקרא מאנשי העיר וקרינן בהו את יושבי העיר ההוא: והתניא . בניחותא: המודר הנאה . שאומר הרי עלי קונם אם אהנה: החרם אותה פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה . שאם היו צדיקים דרים בתוכה והוי להו נכסים מופקדים במקום אחר ביד אחרים אין מחרימין אותן אבל נכסים שיש להם באותה העיר מחרימין אותן וטעמא מפורש לקמן: אמר ר"ש מפני מה וכו' . בכל דוכתי דרש ר"ש טעמא דקרא: ה"ג אמר מר ואת כל (שללה) אשר בה לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה: אמר רב חסדא ובנקבצין לתוכה . נכסי רשעים הקרובין לעיר שיכולים לקבצם לתוך העיר באותו יום עצמו שכונסין שלל העיר לרחוב לשורפן הן אבודים עמה אבל רחוקים דאין מגיעין לעיר אינן אבודים ודוקא שכבר היו לתוכה אלא שמעכשיו היו מופקדים ביד אחרים אבל לא היו מעולם בתוכה כגון דנפלה להם בירושה לא קרינא ביה שללה ואין הממון אבד: אלא דידהו . דבני עיר הנדחת ומופקדים הם בעיר אחרת: הא אמרה . רב חסדא ובנקבצין לתוכה והא אין נקבצין: דקבל עליו אחריות . בני עיר הנדחת: כמאן דלא פליגא . א"א לכזית בשר בלא שחיטה ואפילו שחטה משחט אין בשחיטתו כלום דלא לשחיטה קיימא אלא למיתה ושחיטתה זו היא מיתת הבהמה ואין היתר אפילו החצי שאין של עיר הנדחת דכי שחט לסימן דעיר הנדחת אינו שוחט אלא ממית ולא מהניא ביה שחיטה: עיסה . כל אימת דבעי פליג לה ואין חלק של עיר הנדחת מעורב בו: ל"ש שחטה משחט ל"ש קטלא מקטיל . דבין בשחיטה ובין בהריגה קרינא ביה לפי חרב דאפילו שחטה מיתה בעלמא היא ולא מהני מידי או דילמא לפי חרב היינו שלא כדרך שחיטה אבל דרך שחיטה מהניא לה לטהרה מידי נבילה דנהי דלאכילה איתסרה ואיסור הנאה הוא אבל תיהני לטהרה מידי נבלה: שיער נשים צדקניות . שבעיר הנדחת מהו אי הוו בכלל ואת כל שללה תשרף או לא: רשעניות . פשיטא לן דישרף עם שלל העיר: תלישה . שצריך לגלחה: פיאה נכרית . גדיל של שערות דעלמא שעושין לנוי קא מבעי ליה לרב יוסף אם של צדקניות הוי: מחובר בגופה . שנקשר בה: כגופה דמי . וכשם שאין שורפין מלבושין שעליהן שהרי צדקניות הן כך אין שורפין אותו גדיל: דתלי בסבטא . תלה אותו גדיל ביתד ואין קשורין בה עכשיו: כיון דעיילא ונפקא . רגילה לקושרה תדיר אף על פי שלא קשרתו עכשיו כל מקום שיהא שם נדון כמלבוש שעליה דכל שעתא דעתה עליה וכשאר מלבושין דמי: רחובה מעיקרא משמע . רחובה שהיה לה מתחלה ולא שעושין לה רחוב עכשיו: