Talmud - Pesajim 107a פסחים ק״ז א׳

כל השבת . כדאמרן לעיל עד יום רביעי: פירזומא . שכר שעורים בלשון לעז ברוי"ש (בריי"ש: שְׁכַר שְׂעוֹרִים (מין בירה)) : ותאיני . שכר תאנים: ואסני . שכר תותים: שיכרא . שכר תמרים: בר תליסר מגני . שנתנו מים על התמרים ואחר שזבו נתן על תמרים אחרים וכן הביא תמרים עד י"ג פעמים: מייסרן ומפייס . מצערין ובשעת שתיה מפייסין הן כלומר טובים הן וראוי לומר עליהן קידוש והבדלה: אדור ברבים . נדר שאין לו הפרה: מי זוריון . מי משרת הפשתן: שרי ליה אבא . התחלת לעשות שכר ולהשתכר בו מערב לכך הוא יפה בעיניך ומקדש אתה עליו: כוס של ברכה . ברהמ"ז: מטעמת יין בכל הוא . אותה טעימה שאמרו המברך צריך שיטעום בכל שהוא: מנחה גדולה . (משבע) שעות ומחצה ולמעלה זמן הקרבת תמיד כשאתה בא להקדימו: ומשום פסח . שמא ישב בסעודה וימנע ויפשע מעשות פסח:

כל השבת כולה . כדאמרן לעיל עד יום רביעי והכי קי''ל כרבא דאמר טעם מקדש ואם שכח ולא קידש מקדש למחר כל היום כולו וכן טעם מבדיל ואם לא הבדיל מבדיל והולך עד יום רביעי: שרי ליה אבא . התחיל לעשות שכר ולהשתכר בו ויפה בעיניך ומקדש אתה עליו: ובת טוות . לן מעונה שלא אכל וקרא הוא בדניאל: חמר מדינה . אין יין אחר בעיר הזאת כי אם שכר הלכך מבדילין בו וכן הלכה אבל מים לא איקרו חמר מדינה ואין מבדילין על המים אפילו היכא דליכא שכר ויין: שמעת מינה תלת . ג' דברים בסידרי הבדלה ואף על גב דשמעינן מינה דמבדילין על חמר מדינה אע''פ שאינו יין לא חשיב דלא איירי אלא בסדר הבדלה אי נמי מילתא דפשיטא הוא דכיון דאין יין אחר בעיר טוב לו שיבדיל על השכר משלא יבדיל כלל: מהו לקדושי אשכרא . במקום שאין יין: מקדש אשיכרא . ואע''פ שהיה יין בעירו וטעמו משום דחביב ליה כדאמר לעיל זימנין דחביבא ליה ריפתא מקדש אריפתא: פירזומא . שכר שעורין: ותאיני . שכר תאנים: ואסני . שעושין שכר מפרי סנה כגון תותין והללו חשובים יותר מסתם שכר שלהם שהיה של תמרים: אבל אבדולי מבדלינן . אליבא דרב: תליסר מגני . שנתן המים על התמרים ואח''כ נותנן על תמרים אחרים וכן הביא אחרים עד שלש עשרה פעמים ומגני נראה שהוא לשון אשר מגן צריך בידך (בראשית יד) ומתרגמינן ומסר והוא לשון מסר כך השיכרא היה כותש ג''כ ומשבר התמרים חדשים שלש עשרה פעמים: צעריה . שלשול דתמרים משלשלין כדאמרי' בכתובות (דף י:): מיסרן ומפייס . בתמיה וכי מי שמצער ראוי הוא לפייס ולרצות להקב''ה ולומר עליו קידוש: אדור ברבים . נדר שאין לו הפרה: מי זוריון . מי משרת פשתן: תיהוי שקיותיה שיכרא . עני יהיה שלא יוכל לקנות יין מדה כנגד מדה: ואין מברכין . ברכת המזון כדמפרש לקמן: כוס של ברבה . ברכת המזון: ה''מ דלא קבע עליה אבל קבע עליה לית לן בה לא גרסינן כלל: מטעמת יין כל שהוא . אותה טעימה שאמרו המברך צריך שיטעום אותה טעימה די בכל שהוא: וטעם מלא לוגמא יצא ואם לאו לא יצא . והכי הילכתא והוא שלא טעם אחד מכל המסובין אבל טעם אחד מהם יצאו כולן ידי חובתן ואע''פ שלא טעמו: אמר רב נחמן בר יצחק אנא תנינא לה . לההיא מתניתא משמיה דרב גידל (דמנרש) אבל אינו מזכיר מי הוא שמא גידול בר מנשיא או גידול דמן נרש: מנחה גדולה . משש שעות ומחצה ולמעלה דהיינו זמן עשיית תמיד הערב כשאתה בא להקדימו כגון בערב הפסח שחל להיות בערב שבת שנשחט בשש ומחצה והפסח אחריו כדאמרינן בתמיד נשחט (לעיל פסחים דף נח.) ומשום פסח. שמא ישב בסעודה ויפשע מעשות פסח

אמר רבא הילכתא טעם מקדש . וכן הלכה: אמימר מתני לה כו' . בסוף מילתיה גרסינן מבדיל והולך כל היום כולו דאי לאו הכי היינו לישנא קמא והלכה כלישנא קמא דמבדיל עד רביעי בשבת כדאמר רבי חייא לעיל ובתשעה באב שחל להיות במוצ"ש נמי רגילין להבדיל אחר התענית וכן בסדר דרב עמרם: ושמע מינה מבדיל כל השבת כולה . לא שמעינן מינה אלא כל היום אלא נקט הכי משום דהלכה כן: אדור ברבים כו' . דקסבר דברבים אין לו הפרה ואין הלכה כן אלא דוקא על דעת רבים אין לו הפרה ובמקום אחר מפורש (גיטין דף לו.): אם טעם מלא לוגמא יצא . וכדמפרש ביומא (דף פ.) כל שאילו מסלקו לצד אחד יראה כמלא לוגמיו והוי פחות מרביעית כדאמרינן התם אבל מלא לוגמיו אמרינן התם דהוי יותר מרביעית ונראה שהוא רוב רביעית דאמרינן לקמן והוא דשתה רובא דכסא ודוקא לאדם בינוני אבל לעוג מלך הבשן בעי טפי כדאמרינן התם: סמוך למנחה . תימה אמאי קרי ליה מנחה דאי משום דמנחה היתה קריבה בין הערבים הלא גם בשחר קריבה מנחת חביתין ומנחת תמיד וי"ל בשחר יש שם אחר תפלת שחרית ועוד דאמרינן בפרק קמא דברכות (דף ו:) הוי זהיר בתפלת מנחה שאף אליהו לא נענה אלא בתפלת מנחה ושמא בשעת הקרבת מנחה נענה ולכך קרי ליה תפלת מנחה שאז היה שעת רצון: