Talmud - Shabbat 118b שבת קי״ח ב׳

נחלת יעקב . ולא נחלת אברהם ויצחק: לארכה ולרחבה . ארץ זו ולא יותר: הארצות האל . ותו לא: תבשיל של תרדין . חשוב הוא: ראשי שומין . חשובים היו להן: כסא דהרסנא . דגים קטנים מטוגנים בשמן קרביהן ובקמח: דור אנוש . התחילו לעבוד ע"ז דכתיב (בראשית ד) אז הוחל לקרוא וגו': בתריה . בתר ההיא פרשתא: הרי זה מחרף ומגדף . שנביאים הראשונים תיקנו לומר בפרקים לשבח והודיה כדאמרינן בערבי פסחים (דף קיז.) וזה הקוראה תמיד בלא עתה אינו אלא כמזמר שיר ומתלוצץ: פסוקי דזמרא . שני מזמורים של הילולים הללו את ה' מן השמים הללו אל בקדשו: דמדומי חמה . כשהיא אדומה שחרית אחרי הנצה מיד היא אדומה וערבית סמוך לשקיעתה: עם שמש . עם זריחתה: ולפני ירח . קודם אור הירח בעוד השמש לא שקעה: ממתי מחולי בני מעיים . שמתייסרין ביסורין ומתמרקין עונותיהן: ממכניסי שבת בטבריא . מפני שהיא עמוקה ומחשכת מבעוד יום וסבורין שחשכה וממוציאי שבת בצפורי שיושבת בראש ההר ובעוד כשהחמה שוקעת נראית שם אור גדול ומאחרין לצאת: ממושיבי בית המדרש . חזנים מאספי תלמידים בכל יום לבא: ממעמידי . ממונים לעת האוכל לומר הגיע עת לעמוד ולאכול: ממחלקי . לעניים צדקה דאמרינן בבבא בתרא פ"ק (דף ח:) צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה והמחלקים אותה עליהם לבדוק לפי הצריך לכל אחד ואחד ופעמים שקרובין דעתם לרחם על זה ולחלוק יותר מן הצורך שאומדין אותו בהרווחה ואומדין את חברו בצמצום: בעלתי ושניתי . כדי שיהיו זכרים דאמר מר הרוצה שיהיו בניו זכרים יבעול וישנה (עירובין דף ק:): לא קריתי לאשתי אשתי . שאף שיחת חולין שלי יש ללמוד הימנה חכמה: אשתי ביתי . שהיא עיקר של בית: ולשורי שדי . שהוא עיקר של שדה דכתיב ורב תבואות בכח שור (משלי יד): לא נסתכלתי כו' . מרוב צניעות: והא אמרו לו כו' . וא"כ לרבי יוסי נמי הוה ליה למיקרייה רבינו הקדוש: תחת אבנטו . מן האבנט ולמטה: לא ראו קורות כו' . כשפושט חלוקו [פושטו] כמו שהוא לובשו דרך ראשו ומכסה את עצמו תחלה משום צניעות בסדינו מתחת ויושב במטתו: לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי . שאם בא מי שאמרתי עליו דבר ושאל אם אמרתי כן עליו לא חזרתי בי לאמר אינו כדבריו לפי שמתחלה אמת אמרתי וקסבר כל מילתא דמתאמרא באפי מרה לית בה משום לישנא בישא וכן מפרש במסכת ערכין (דף טו:): דקיימתי מצות תפילין . שלא הלך ארבע אמות בלא תפילין וכן לענין ציצית: עד דרמיה . שתקנה וזה לשון תליית ציצית כדאמרינן בעלמא (תענית ד' כב.) לא רמי חוטי: דשלים מסכתיה . שגרסה:

רובם של צדיקים מתים בחולי מעיים . פי' בקונטרס למרק עונותיהם ור"י אומר כי יש במדרש למרק אכילה מן המעיים להיות נקיים וטהורים כמלאכי השרת: אימא ה' בעילות בעלתי ושניתי . ובירושלמי משני דיבמות היו ולא רצה לקיים בהן מצות עונה אלא רק כדי לקיים מצות יבום דהיינו ביאה ראשונה: אילו היו אומרים לי חברי עלה לדוכן . לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה של כהנים אמרה תורה לברך את ישראל: עיון תפלה . פי' בכוונת הלב וכן ההיא דאלו דברים שאוכל מפירותיהן בעולם הזה (לקמן שבת דף קכז.) דחשיב עיון תפלה אבל הא דאמר בברכות (דף לב: ונה.) המעיין בתפלתו סוף בא לידי כאב לב ההוא עיון דמצפה מתי יעשה הקב"ה בקשתו שסבור שתפלתו מקובלת כדמייתי עלה תוחלת ממושכה מחלה לב וכן ההיא דאמר ר"י שלשה דברים מזכירין עוונותיו של אדם קיר נטוי ועיון תפלה [ומוסר דין לשמים על חבירו] והא דאמר בפרק גט פשוט (ב"ב קסד:) שלשה דברים אין אדם ניצול מהם בכל יום לשון הרע והרהור עבירה ועיון תפלה אין לפרש שמצפה מתי תיעשה בקשתו שהרבה בני אדם ניצולים מזה אלא הוה כי ההוא דשמעתין כלומר שאינו מתכוין בתפלה שאי אפשר ליזהר כדאמרינן בירושלמי מחזיקנא טיבו לרישא דכי מטא למודים מנפשיה כרע: