Talmud - Ketubot 28b כתובות כ״ח ב׳

אפוטרופוס . מסר נכסיו בידו להכניס ולהוציא לסחורה: הרי זה לא יצא לחירות . ולא אמרינן אי לאו דשחרריה לא הוה יזיף מיניה ולא הוה שביק ליה לנהוג מנהג בן חורין ושמעינן מינה דיש עבד שלומד תורה: בתרומה דרבנן . כגון תרומת חוצה לארץ או פירות המנינהו להני להאכילו על פיהם: הכי גרסינן דתניא שאין חולקין תרומה לעבד כו' . ורישא דברייתא כהנת שנתערב וולדה בוולד שפחתה שניהן יוצאין לגורן ונוטלין חלק אחד שאין חולקין תרומה לעבד כו' הלכך אי אזיל חד מינייהו לא פלגינן ליה דלמא אתי לאחזוקי בכהן ודלמא האי ניהו העבד: במקומו של ר' יהודה . משום הכי אמר אין חולקין: בהמתן של צדיקים . חמורו של רבי פנחס בן יאיר בהכל שוחטין (חולין ז.): חזא באתריה דרבי יוסי . שחלקו לו תרומה בגורן: ואסהיד באתריה דרבי יהודה . ושם לא היו חולקין תרומה לעבדי כהנים: בית הפרס . החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס מאה אמה שכך שיערו שהמחרישה מולכת את עצמות המת ודלמא נגע או הסיט המהלך בו את עצם כשעורה שמטמא במגע ובמשא: מנפח אדם בית הפרס . וסומך על כך שאם יש עצם רואהו ואע"ג דמאהיל לא חיישינן דאין עצם כשעורה מטמא באהל עד דאיכא שדרה או גולגולת שלמה או רוב בנין או רוב מנין: שנידש . דישה רבה ברגלים הרבה: טהור . דתלינן לקולא ואמרינן כל העצמות נכתתו לפחות מכשיעור אלמא חששא דרבנן בעלמא הוא: נאמן התינוק . להעיד בגודלו מה שראה בקוטנו: טמאה וטהורה סלקא דעתך . מה טומאה וטהרה יש לומר במשפחות: בקצצה . לקמן מפרש לה: של בת פלוני לפלוני . כשנשא פלוני את בת פלוני: ושהיינו מוליכין כו' על ידי עצמו . אם כך העיד התינוק על ידי היה אבא שולח לו חלה ומתנות: אם היה עובד כוכבים ונתגייר . והעיד משנתגייר שראה את אלה בנכריותו אינו נאמן: דוגמא . אות וסימן זכרון לדורות הבאים: הדרן עלך האשה שנתארמלה

תנן כמאן דאמר אין חולקין לעבד כו' . ואם תאמר והא לא קאמר רבי יהודה דאין חולקין אלא בתרומה דאורייתא דמעלין ממנה ליוחסין אבל מתני' דאוקמינן בתרומה דרבנן דאין מעלין ממנה ליוחסין מודה דחולקין לעבד בלא רבו ואם כן אכתי תקשי ודלמא עבד כהן הוא ולאו מלתא היא דמתניתין איירי שפיר שמעיד שחלק לו תרומה דאורייתא אלא שאינו נאמן להאכילו אלא בתרומה דרבנן: ומה בהמתן של צדיקים . מפורש במקום אחר (גיטין דף ז.): ושהמקום הזה בית הפרס . ולא יותר ובא לטהר: בית הפרס דרבנן . נראה דאפי' במקום הקבר מקילין כמו בשאר שדה ואין לומר דמקום הקבר מטמא באהל ומביא רבינו יצחק ראיה מדתניא בפ"ק דמועד קטן (דף ה:) מצא שדה מצויינת ואינו יודע מה טיבה יש בה אילנות בידוע שנתחרש בה קבר אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר ומאי נפקא מינה כיון שעתה אינו יודע מקום הקבר בין נחרש בין אבד אלא שמע מינה דמקום הקבר טהור כשנחרש ובית הפרס להכי הוי דרבנן משום דהוי ספק טומאה ברשות הרבים אע"ג דבעלמא טיהרו חכמים ספק טומאה ברה"ר היינו היכא שהטומאה מבוררת ולא נולד הספק אלא באקראי ופעם אחרת לא יטמא כיון שמקום הטומאה ידוע אבל הכא שלעולם השדה בספק לא רצו לטהר אע"ג דמדאורייתא טהור: מנפח . בדיעבד אם עשה כבר טהרות אבל בדיקה דלכתחלה מפרש במשנה (אהלות פי"ח מ"ד) כיצד בודקין: הדרן עלך האשה שנתארמלה