Tratados Shekalim - Capítulo 3 - Mishná 2

בְּשָׁלשׁ קֻפּוֹת שֶׁל שָׁלשׁ שָׁלשׁ סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה, וְכָתוּב בָּהֶן אָל''ף בֵי''ת גִימ''ל. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, יְוָנִית כָּתוּב בָּהֶן אָלפ''א בֵית''א גָמל''א. אֵין הַתּוֹרֵם נִכְנָס לֹא בְּפַרְגּוֹד חָפוּת, וְלֹא בְּמִנְעָל, וְלֹא בְּסַנְדָּל, וְלֹא בִּתְפִלִּין, וְלֹא בְּקָמִיעַ, שֶׁמָּא יַעֲנִי, וְיֹאמְרוּ מֵעֲוֹן הַלִּשְׁכָּה הֶעֱנִי, אוֹ שֶׁמָּא יַעֲשִׁיר, וְיֹאמְרוּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה הֶעֱשִׁיר. לְפִי שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם, שְׁנֶּאֱמַר (במדבר לב) וִהְיִיתֶם נְקִיִים מֵיְיָ וּמִיִּשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר (משלי ג) וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם:

תורמין את הלשכה. מפרישין השקלים מן הלשכה שהיו השקלים מונחים שם, ונוטלין מהן בשלש קופות, כל קופה מהן של שלש סאין. ורמב״ם כתב שממלאין תחלה שלש קופות גדולות של שבעה ועשרים סאין ומהן תורמין לג׳ קופות קטנות של ט׳ סאין. ובחנם דחק לומר כן:

וכתוב עליהן א׳ ב׳ ג׳ לידע אי זו נתרמה תחלה, וממנה היו קונים קרבנות צבור ראשונה, ואח״כ מן השניה, ואח״כ מן השלישית:

יונית כתוב עליהן. היו רגילים ביונית משום דכתיב (בראשית ט׳:כ״ז) יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם, יפיפותו של יפת ישכון באהלי שם [מגילה ט], ואין לך לשון יפה בבני יפת כמו לשון יונית:

פרגוד חפות. כשהמלבוש ארוך וכופלין אותו מלמטה. אותה השפה הכפולה קרויה פרגוד חפות. ואין התורם נכנס עם השפה כפולה ההיא במלבושו, שלא יחשדוהו שנתן לתוכה ממעות הלשכה:

ולא בתפילין ולא בקמיע. שלא יאמרו התיר התפר ונתן בתוכן מעות:

של שלש שלש סאין. כתב הר"ב שהרמב"ם כתב שממלאים שלש קופות גדולות של כ"ז סאין וכו' ובחנם דחק לומר כן [ע"כ] ואני אומר לא בחנם אלא על פי הירושלמי אמר כן דהכי איתא התם רבי זעירא שאל את רבי יאשיה כמה הוא שיעורן של שלש קופות אמר ליה נלמוד סתום מן המפורש תני ג' קופות של ג' ג' סאין של כ"ז סאין. ופי' הוא דשלש קופות דעליהן שאלו כמה הוא שעורן. על כרחך לאו אלו הנזכרים במשנה הן. דהא שעורן מפורש במשנה. אלא שלש קופות אחרות היו מלבד אלו ועליהן שאל. והשיב ילמד סתום מן המפורש דכיון דהני דמפורשין מחזיקין כל אחד ג' סאין ושלש פעמים תורמין הרי כ"ז סאין הלכך ודאי שלש קופות הראשונות מחזיקין כל כך שיוכלו לתרום מכולם כל הג"פ. ועיין בסוף פרקין. ולהרמב"ם תורמים את הלשכה דמתניתין על נטילת ממון מן הקופות הגדולות אומר כן. וכן פירש במשנה דלעיל. [*ועיין במשנה ד'] ובתוספות דפ"ב דקדושין דף נ"ד לא הזכירו אלא שלש קופות בלבד כפשטא דמתניתין וכפירוש הר"ב:

וכתוב בהן אל"ף בי"ת גימ"ל. פירש הר"ב לידע איזה נתרמה תחלה. וממנה היו קונים כו' שמצוה בראשון. כלומר שהראשון משובח. וכדאיתא במגילה בגמרא דף כ"א ע"ב:

ולא במנעל ולא בסנדל. בגמרא פרק י"ב דיבמות דף ק"ב מייתי לה ומסיים בה לפי שאין נכנסין במנעל וסנדל לעזרה. [כדתנן סוף ברכות] ופירש"י כתיב (ישעיהו א׳:י״ב) מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי:

ואומר ומצא חן וגו'. מאי ואומר. ועוד דיהודה ועוד לקרא. ונראה לי דאי מקרא דמרע"ה הוי אמינא דדרך עצה טובה הוא דקאמר לבני גד ולבני ראובן. ואנן שצריך תנן. ואילו אינו אלא עצה טובה הל"ל שראוי. ת"ש ומצא וגו' שהוא לשון צווי. ואיכא נמי קרא שלישי והוא מוקדם לשל שהע"ה ביהושע (כ"ב) אלהים ה' [הוא] יודע וישראל הוא ידע. ובירושלמי הביאו ונראה לי דמתניתין לא הביאו לפי דאין ללמוד ממנו כלל אלא שבני גד וראובן הוצרכו בעל כרחם לברר דבריהם לפני בני ישראל כדי שיחדלו מלעלות עליהם לצבא כאשר אמרו. והירושלמי לא הביאו אלא לומר דמצינו כן בתורה. בנביאים. ובכתובים. והא דקאמר בירושלמי איזהו חמור שבכולם והייתם נקיים. היינו דאפילו נקיון בעלמא קאמר. שהוא פחות ממצא חן ושכל טוב: