Talmud - Behorot 39a

או דלמא בכל סעודה וסעודה אם תימצי לומר בסעודה ראשונה קודם אכילה או לאחר אכילה קודם אכילה ודאי מעלי ליה כסמא לאחר אכילה מאי קודם שתיה או לאחר שתיה וקודם שתיה ודאי מעלי ליה כשערי לאחר שתיה מאי קשור או מותר מותר ודאי מעלי ליה קשור מאי לבדו או עם חבירו עם חבירו ודאי מעלי ליה לבדו מאי בעיר ובשדה בשדה ודאי מעלי ליה בעיר מאי בעי רב אשי אם תימצי לומר בשדה גינה הסמוכה לעיר מאי תיקו:
ר"ח בן אנטיגנוס אומר:
אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהו משולשים בעי מיניה פנחס אחוה דמר שמואל משמואל אכל ולא איתסי למפרע הוי מומא או מיכן ולהבא הוי מומא למאי נ"מ למימעל בפדיונו אי אמרת למפרע הוי מומא מעיל ואי מיכן ולהבא הוי מומא לא מעיל מאי קרי שמואל עליה (ישעיהו לג, כג) פסחים בזזו (בוז):
מתני׳ חוטמו שניקב ושנפגם ושנסדק שפמו שניקבה שנפגמה שנסדקה:
גמ׳ ת"ר ניקבו חוטמין זה לתוך זה מבחוץ הרי זה מום מבפנים אינו מום:
שפתו שניקבה ושנפגמה ושנסדקה:
אמר רב פפא תורא ברא דשיפתיה:
מתני׳ חוטין החיצונות שנפגמו ושנגממו הפנימים שנעקרו רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר אין בודקין מן התיומת ולפנים ואף לא את התיומת:
גמ׳ ת"ר התיומת איזהו תיומת מן התיומת ולפנים ותיומת עצמה כלפנים רבי יהושע בן קפוצאי אומר אין שוחטין אלא על החיצונות בלבד רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר אין משגיחין על התיומת כל עיקר מאי קאמר ותו רבי יהושע בן קפוצאי היינו תנא קמא חסורי מיחסרא והכי קתני איזהו הפנימית מן התיומת ולפנים ותיומת עצמה כלפנים בד"א שנפגמו ושנגממו אבל נעקרו שוחטין ר' יהושע בן קפוצאי אומר אין שוחטין אלא על החיצונות אבל פנימיות שנעקרו מישחט עלייהו לא שחטינן אבל אפסולי מיפסל ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר אין משגיחין על התיומת כל עיקר ואפי' איפסולי לא איפסיל בעי רב אחדבוי בר אמי יש מחוסר אבר מבפנים או אין מחוסר אבר מבפנים למאי אי לבכור (דברים טו, כא) פסח או עור כתיב אי לקדשים {ויקרא כג } עורת או שבור כתיב לאישחוטי ולאיפרוקי לא איבעיא לן כי מיבעיא לן לאיפסולי מאי (ויקרא כב, כא) תמים יהיה לרצון אמר רחמנא תמים אין חסרון לא או דלמא תמים יהיה לרבות כל מום לא יהיה בו מה מום מאבראי אף חסרון מאבראי ת"ש (ויקרא ז, ד) ואת שתי הכליות ולא בעל כוליא אחת ולא בעל שלש כוליות ותניא אידך יסירנה לרבות בעל כוליא אחת סברוה דכ"ע אין בריה באחת דהא מיחסר חסר לימא בהא קמיפלגי דמר סבר חסרון מבפנים שמיה חסרון ומר סבר חסרון מבפנים לא שמיה חסרון אמר רב חייא בר יוסף דכ"ע יש בריה באחת וחסרון מבפנים שמיה חסרון ולא קשיא כאן כשנבראה בשתים וחסרו כאן כשנבראה באחת מעיקרא והא דומיא דשלש קתני מה שלש מעיקרא אף אחת מעיקרא אלא הכא ביש בריה מעיקרא קמיפלגי מר סבר יש בריה באחת ומר סבר אין בריה באחת ור' יוחנן אמר דכולי עלמא אין בריה באחת וחסרון מבפנים שמיה חסרון ולא קשיא כאן שחסרה קודם שחיטה כאן שחסרה לאחר שחיטה ולאחר שחיטה קודם קבלה מי שרי

או דלמא כו אם תימצי לומר בסעודה ראשונה כו' . דאי אמרת בכל סעודה תו לא מיבעי מידי דודאי לא איכפת לן אי קודם אכילה או לאחר אכילה דהא בסעודה שניה אחר אכילה הוא ומוכלינן ליה אבל אם תימצי לומר דלא יהבינן ליה אלא בסעודה ראשונה שבכל יום מיבעי לן: קודם אכילה ודאי מעלי ליה כסמא . כדרך סם שכל אדם שותה סם לרפואה קודם אכילה: לאחר אכילה מאי . מי הויא בדיקה בהכי או לא: ה"ג קודם שתיה ודאי מעלי ליה כשערי . שדרך בהמה לאכול שעורים קודם שתיה: מותר ודאי מעלי ליה . דניחא ליה עלמא: עם חבירו . נייח ליה בצוותא ומהניא ליה אכילה: בשדה . ניחא ליה באוירא: גינה הסמוכה לעיר . הויא כשדה או לא: שיהו משולשים . לג' חלקים שאם יראנו היום יבדקנו מכאן ליום כ"ו וחצי והדר ליום ששה ועשרים וחצי והדר ליום כ"ז דליהוו שמונים לפי שבשלש זמנים הללו דרך אותו המום לעבור ואינו נראה והוי ליה מום עובר: למימעל בפדיונו . לאו מבכור בעי דלא שייכא ביה פדיון אלא בשאר מוקדשין שעיניהם מנטפות והפריש מיד פדיונם ואמר הרי הן מחוללות על מעות הללו ואח"כ בדקו וקודם שתכלה זמן בדיקתו שלש חדשים נהנה מן הפדיון: אי אמרת למפרע הוי מומא . אישתכח דחילולו הוי חילול ופדיונו קדוש ומביאין קרבן מעילה: קרי שמואל עליה . האי קרא פסחים בזזו בז דהוי דבר שאין הדעת סובלת שיהו חגרים בוזזים ביזות כלומר אתה אינך מחודד ושאלת שאילה כזו שאיני יודע תשובה: מתני' שפמו . שפה: גמ' מבחוץ . שהנקב נראה שנקבו מחיצות החיצונות של חוטם: מבפנים . שניקבה מחיצה החולקת את החוטם: אינו מום . שבמקום סתר הוא: תורא ברא דשיפתיה . שורה חיצונה של שפה כלומר חודה של שפה ולא רחבה: מתני' מתאימות . שיניים גדולות שקורין מיינשליר"ש שאחת נראית כשתים: ואף לא את המתאימות . שאם נעקרו החוטין כנגדן לא הוי מום: גמ' איזו התיומת . כולה מפרש לקמן: ותיומת עצמה כלפנים . ואין שוחטין עליה: החיצונות . שבאמצע הפה: אין משגיחין . דאפי' מן מזבח לא נפסל: מאי קאמר . דקאמר איזו תיומת מן התיומת ולפנים: ה"ק איזו היא הפנימית . דאמרי' עלה במתני' נעקרו הוי מום נפגמו או שנגממו לא הוי מום: אבל איפסולי מיפסל . מע"ג המזבח וימתין שיפול בו מום אחר וישחטנו: פסח ועור כתיב . דמשמע בגלוי אין בסתר לא: לאישתחוטי . בכור על חסרון שבפנים: ולאפרוקי . קדשים לא מיבעיא לי דלא חשיב מומא כולי האי: לרצון . מזבח: ואת שתי הכליות . בקרבנות כתיב (כליות): יסירנה . משמע כוליא אחת יסירנה ויקטירנה: אין בריה באחת . אין בריה נבראת בכוליא אחת והא שאין בה אלא אחת מיחסר חסר: הא . דפסילי כשנבראת בשתים וחסרו דחזינן דמקומו ניכר והא ברייתא דמכשרת כגון דנברא באחת דליכא חסרון: מר דפסיל סבר אין בריה באחת . והאי ודאי חסר. ואיסתפקא ליה למורי אמאי לא מקשי ליה נמי דומיא דשלש קתני ולדידי לא קשיא מידי דכי קס"ד דכולי עלמא יש בריה באחת הוה מקשינן הואיל ויש בריה באחת והוא נמי תנייה בהדי שלש ודאי בנבראת באחת נמי פסול וטעמא לא הוה ידעינן אמאי פסול דלא מום בגלוי הוא וחסרון לא הוי בפנים ומשום האי פירכא אוקמי אליביה דאין בריה באחת והא מיחסר חסר ובעל כורחיה לאו דומיא דשלש היא דהא אין בריה באחת וכי תימא נוקים אליביה דיש בריה באחת אם כן אמאי פסול: חסרה קודם שחיטה . פסלה:

שיהו משולשין . בתחלת שמונים ובסוף שמונים ובאמצע שמונים ובענין זה יש לפרש בפ' הקורא את המגילה (מגילה יט. ושם) גבי מגילה דאמר שאם הטיל בה ג' חוטין גידין כשרה דקאמר ובלבד שיהו משולשין פירוש בתחלת הדף ובאמצעו ובסופו ושם פירש"י שיהיה מראש הדף עד הגיד כמגיד לחבירו בין מלמעלה בין מלמטה וההיא דמכות (דף ט:) ודאי הוי כענין זה גבי ערי מקלט ושלשת שיהו משולשות שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון ולא אמרינן שיהו בראש ארץ ישראל ובסופה ובאמצעיתה וכאן פירש"י שיהו משולשים לשלשה חלקים שאם יראהו היום יבדקנו מכאן ליום כ"ו וחצי והדר ליום כ"ו כו' דהוא יום שמונים ודומה שפירש כך לפרש שיטה דמכות (שם) ומיהו לא לגמרי הוי כי ההיא שהיה לו לפרש שיבדוק לסוף עשרים ולסוף ארבעים ולסוף ששים שישאר מן השמונים עשרים לאחר בדיקה אחרונה כמו שיש עשרים קודם בדיקה ראשונה ולא יתכן לפרש כן כלל אלא כמו שפרשתי מתחלה כדמשמע בפ' הערל (יבמות דף פ.) גבי סריס חמה דמפרש כל שלא ראה שעה בכשרותו ופריך וליחוש שמא הבריא בינתים ומשני כיון דתחילתו וסופו לקוי לא חיישינן משמע דג' פעמים היינו תחלתה וסופה ואמצעה ונראה דכפרים המשולשים בכיצד מעברין (עירובין דף נז.) לא הוי לא כי האי ולא כי ההיא דמכות: