Talmud - Pesajim 111b פסחים קי״א ב׳

האי מאן דמפני אגרדא דדיקלא: האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח פלגא . פלשדי"ן (פליישי"ן: שיתוק) בלע"ז: צרדא . כאב חצי הראש: אי מיקטל קטיל . אם נקצץ האילן נהרג האיש ואם נעקר האילן האיש מת: ה"ג הני מילי היכא דלא מנח כרעיה עילויה כו': חמשה טולי הוו . שרוח רעה שורה תחתיהם: טולא דכנדא . שם האילן: טולא דפרחא . צלף קרפי"ף ([[:קטגוריה:{קטן (קפריי"ר: שיח|{קטן, (קפריי"ר:שיח]][[קטגוריה:{קטן (קפריי"ר: שיח]])} בלע"ז: זרדתא . שונדכיי"ר (שורביי"ר: חוזרר (אילן)) : טולא דארבא . ספינה: טולא דערבתא . צל אילן ערבה: דקשה סילויה . עצו: דבי פרחא רוחי . כך הוא שמם: דבי זרדתא . שדים שמן: דבי איגרי . המצויין בגגות רשפי שמם: ונפקא מינה . לכתוב קמיעא בשם אילן כגון אם הוזק תחת בי פרחא יכתוב לו קמיעא בשם רוחי: למאי נפקא מינה לגזויי לה . לברוח מפניה לפי שאין לה עינים ואינה רודפתו: גזייה . ברח מפניה: כי אזלא נפקא אדיקלא . כשהלכה אחריו נתקלה ונפלה על עיקר אילן: ה"ג פקעה היא וצווח דיקלא . יבש הדקל: בר קשא . שומר העיר: ה"ג סודרא דמר דומה כי צורבא מרבנן: בדקנוה למר לא ידע ליה למימר ברוך . שאינו יודע לברך על הסודר ברוך עוטר ישראל: בחשא . כף הקדירה: והדר בכדא דכמכא . מתגלגל בתוך כד של כותח: ומשתכח בטולא דחצבא . חצב שתיחם יהושע בו לישראל את הארץ: דלא חצב גרמידא . שלא גדל אמה: ארבונא . עיורון: אדמתנא כרעיה . בעוד שרגליו לחים ממי הרחיצה: תליא בביתא . התולה פתו באויר בתוך סל אחד: תלא לסילתיה . לסלו ופת בתוכו: נישוורא . פירורין: איסרא דמזוני . מלאך הממונה לזמן מזונות: נקוד שמיה . לשון נקידו כמו מנקד חצירו לפיכך אינו רוצה שיהו פרורים נשלכים לידרס ברגל: איסרא דעניותא נבל שמיה . ושמא נכנס לבית שהוא רואה שאינן נוהגים מנהג נקיות בפת: לברוקתי . כליון עינים: מפחד . ואינו יודע למה:

דמפני אגירדא דדיקלא . דקל קצוץ: רוח פלגא . מוורשי''ן בלע''ז: צרדא . כאב חצי הראש: אי מקטל קטיל . אם נקצץ האילן נהרג האיש ואם נעקר האילן האיש מת: ה''ג הני מילי היכא דלא מנח כרעיה עילויה: חמשה טולי הוו . שהרוח רעה שורה תחתיהן: טולא כנדא . שם אילן: טולא דפרחא . צלף: זרדתא . שונבי''ר: טולא דארבא . ספינה: טולא דערבתא . צל אילן ערבה: נופיה . ענפיו: סילויה . עצו: דבי פרחי רוחי . אותן שדים דבי פרחי שמן רוחי ולקמן מפרש למאי נפקא מינה: דבי זרדתא שידי . שמן: דבי איגרי . המצויין בגגות רשפי שמן: למיכתב קמיעא . בשם אלו כגון אם הוזק תחת בי פרחי יכתוב לו קמיעא בשם רוחי: למאי נפקא מינה לגזויי מינה . לברוח מפניה לפי שאין לה עינים ואינה רודפתו: גזייה . ברח מפניה: כי אזלה נפקא אדקלא . כשהלכה אחריו נתקלה ונפלה על עיקר אילן: הכי גרסינן פקע היא וצווח דקלא . יבש הדקל: בר קשא . שוטר העיר: דקא תלו ביה חינגא בגוויה . דאילן: הכי גרסינן סודריה דמר כצורבא מרבנן בדיקנא ליה למר ולא ידע למימר ברוך . שאינו יודע לברך על הסודר ברוך עוטר ישראל בתפארה: בחשא בקדרא והדר בכדא דבמכא . מתגלגל בתוך כד של כותח: ואהדריה לרב הונא מימיניה ולרב פפא משמאליה: מאי שנא . כי אינך חושש בי אם אזוק: שעתא קיימא לך . עשיר אתה ויש לך מזל טוב ולא תיזוק: ומשתכחא בטולא דחצובא . חצב עשב שתיחם בו יהושע את הארץ לישראל: דלא חצב גרמידא . שלא גדל אמה: ארבונה . עיורון: ושתי טיף טיף . יין המטפטף מן החבית: אדמיתנא כרעיה . בעוד שרגליו לחים במי הרחיצה: תלאי בביתיה . התולה פתו באויר בתוך סל אחד: תלא סילתיה . סל ופת בתוכו: פארי . מורסן: נשוורא . פירורין של פת: נקיד שמיה . לשון נקיות לפיכך אינו רוצה שיהו פירורין נשלכין לידרס ברגל: איסרא דעניותא נבל שמיה . לשון לכלוך ושמא נכנס בבית שהוא רואה שאין נוהגין מנהג נקיון בפת: בצעא . בקערה: לברוקתי . כליון עינים: מפחיד . ואינו יודע למה:

ואזיל רב פפא מימיניה . מצדד איצדודי הוה דאמר בפרק הממונה (יומא דף לז.) המהלך לימין רבו הרי זה בור: תליא בביתא קשי לעניותא . מכאן קשה לרש"י דפירש בפרק קמא דחגיגה (דף ה.) היינו דאמרי אינשי זוזי לתליתא שכיחא לעללא לא שכיח ופי' לתליתא לקנות פת לצורך היום שתולין בסל ואין דרך לתלותו בסל דהא אמרינן הכא דקשי לעניותא ור"ת מפרש שם לתליתא כשדוחקין אותו לפרוע מוצא לווין אבל לקנות תבואה לאכול אינו מוצא לווין: