Talmud - Pesajim 112a פסחים קי״ב א׳

דמסוכר . מקיז דם מן הכתפיים לשון סיכורי: ידא אאוסיא . שרגיל להניח ידו אצל נחיריו על שפתיו: דרגא לפחדא . דרך הוא להביא לו פחד רוח רעה: לול שפן אניגרון אנירדפי . לחש הוא: בי בליעי ושמיני . הנה סביבותי אנשים כחושים ושמנים ותניחוני: ונימא ליה . צחינא מיא: הוי עז . התחזק במצוה יותר משיכולת בידך: אל תשב בגובהה של עיר ותשנה . מקום שבני העיר עוברים ושבין שמא כשהן עוברין ושבין יבטלוך ויפסיקוך ממשנתך: ואל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים . דטרוד בגרסיה ולא במילי דציבורא: לא למיזבן מיניה ולא לזבוני ליה . דאיידי דעדיף מזליה נצח וזכי ליה להאי: אמר ליה ר"ש בן יוחי ומי בסכנה . והלא העגל בסכנה ומה לך בכך: אם בקשת ליחנק . לומר דבר שיהיה נשמע לבריות ויקבלו ממך: היתלה באילן גדול . אמור בשם אדם גדול: בחדתא . כשהתינוק למד בחדש כשהוא מתחיל ללמוד:

דמסוכר . מקיז דם מן הכתפיים: ידא אאוסיא . שרגיל להניח ידו על שפתו אצל נחיריו: דרגא לפחדא . סולם ודרך הוא לעלות עליו פחד רוח רעה: אפותא . מצח: בלילי רביעיות . בלא נר: לול שפן אניגרון . לחש הוא: בי בליעי ושמיני . הנה סביבותי אנשים כחושים ושמינים בחרו וקחו לכם והניחוני: לימא ליה צחינא מיא בכסי חיורי . ממונה על כוסות של חרס: שברירי . סנורים (בראשית יט) מתרגמינן כן: ר' יהושע בן קרחה . הוא בן ר''ע שרבי עקיבא קרח היה כדאמרי' במסכת [בכורות] (דף נח.) כל חכמי ישראל דומין לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה: הוי עז כנמר . התחזק במצות יותר משהיכולת בידך: אל תשב בגובהה של עיר ותשנה . מקום שבני העיר עוברין ושבין ויבטלוך ויפסיקוך ממשנתך: ואל תדור בעיר שראשיה ת''ח . דטריד בגירסא ולא טריד במילי דציבורא: ולא תכנס בביתך פתאום . אלא השמע את קולך להם קודם בואך דילמא עבדי מילתא דצניעותא [בויקרא רבה] (פכ''א) ר' יוחנן כי הוה עייל לביתא מנענע משום שנאמר ונשמע קולו בבואו אל הקודש: ואל תמנע מנעלים מרגליך . שגנאי הדבר לתלמיד חכם שילך יחף כדאמרינן התם (שבת דף קכט.) ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו: השכם ואכול כו' . מקראי נפקא לן בבא קמא (דף צב:) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש אי נמי מדכתיב וברך את לחמך ואת מימיך והדר והסירותי מחלה מקרבך: לא למיזבן מיניה ולא לזבוני ליה . דאיידי דהעדיף מזליה נצח וזכי ליה להאי: כשהיה חבוש בבית האסורין . כדאיתא בברכות (דף סא:): איני מלמדך . שלפי שהיה עסוק בתורה נתפש כדאמרינן בברכות (שם): אמר לו רבי שמעון בן יוחי ומי בסכנה . והלא עגל בסכנה ומה לך בכך ואם בקשת ליחנק היתלה באילן גדול . לומר דבר שישמע לבריות ויקבלו ממך ומשום דנקט לישנא דחניקה נקט היתלה באילן למוד בפני רב ואמור שמועותיו משמו: בחדתא . כשהתינוק מתחיל ללמוד מחדש: ארבע דיעות . בשעת תשמיש זה לבו לאשתו ראשונה וזאת לבעלה הראשון ותניא לא ישמש אדם עם אשתו ויתן עיניו באשה אחרת ויהיו בניו קרובין לממזירין הנקראין בני גרושת הלב במסכת נדרים (דף כ:):

צוה רבי עקיבא את רבי יהושע בנו . פירש רשב"ם דהוא ר' יהושע בן קרחה דר"ע קרח היה כדאמרינן [בבכורות] (דף נח.) שהיה בן עזאי אומר כל חכמי ישראל דומין לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה ואין נראה שיהיה הגמרא קורא אותו בן קרחה דרך גנאי שהרי נענשו הנערים שקראו לאלישע עלה קרח (מלכים ב ב) ובן עזאי קראו כן דרך בדיחותא: שבשתא דעל על . תימה דרבא גופא אית ליה בלא יחפור (ב"ב דף כא.) שבשתא ממילא נפקא ויש לומר דהיינו כשלומד קמי דגריס ולא דייק שיכול להבין מעצמו כשיגדל אבל כאן דאיירי בספר שאינו מוגה סומך על ספרו ואינו יוצא מידי טעותו: