Tratados Zevahim - Capítulo 5 - Mishná 8 זבחים פרק ה׳ משנה ח׳

והמעשר. מעשר בהמה:

ודמן טעון מתנה אחת. דלא כתיב בהו סביב, אלא ואת דמם תזרוק כתיב גבי בכור. והנך נמי מהתם ילפינן, מד, לא כתיב ואת דמו אלא ואת דמם:

כנגד היסוד. במקום שיש יסוד תחתיו, למעוטי מזרחית דרומית שאין שם יסוד כדאמרן. ובכור ומעשר ופסח טעונים יסוד, דילפינן זריקה זריקה לגזירה שוה מעולה, ובעולה כתיב (ויקרא ד׳:ז׳) אל יסוד מזבח העולה:

שינה באכילתן. זה מזה. אע״פ שהשוה אותן למתן דמים:

הבכור נאכל לכהנים. כדכתיב (במדבר י״ח:י״ח) ובשרם יהיה לך:

והמעשר לכל אדם. שלא מצינו בכל התורה שיהיה לכהנים חלק בו:

ונאכלין בכל העיר. דכתיב (דברים י״ב:ה׳-ו׳) והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם. ותניא, בשני מעשרות הכתוב מדבר, חד מעשר בהמה, וחד מעשר דגן. וכתיב בההוא קרא ובכורות בקרכם וצאנכם, ומדלא קבע להו מחיצה שמע מינה דמעשר ובכור נאכלים בכל העיר:

לשני ימים ולי, לה אחד. דבבכור הוא אומר ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין, הקישו הכתוב לחזה ושוק, מה חזה ושוק של שלמים לשני ימים ולילה אחד, אף בכור לשני ימים ולילה אחד, ומעשר כבכור:

למנוייו. לאותם שנמנו בדמי לקיחתו כדכתיב (שמות י״ב:ד׳) איש לפי אכלו תכוסו:

ודמן טעון מתנה אחת. לשון הר"ב דלא כתיב בהו סביב. וכתיב בעולה וחטאת ואשם הוה להו ג' כתובים דלכ"ע כל ג' כתובים הבאים כאחד אין מלמדין הלכך לא מהני ג"ש דזריקה זריקה דלקמן למילף ב' מתנות. גמ' [נ"ז ע"ב]:

מתנה אחת. ועיין בדבור האחרון שכתבתי בסוף פסחים:

ונאכלין בכל העיר. פירש הר"ב דכתיב והבאתם שמה עולותיכם וגו'. ותניא [וכו'] בספרי וכפרש"י. וכתבו התוס' דיש לתמוה דהא כתיב שם ואכלתם לפני ה'. ועוד תימה גדולה דהכי מתניא בספרי מעשרותיכם. רע"א בב' מעשרות כו' ותרומת ידך אלו הבכורים כענין שנאמר (דברים כ״ו:ד׳) ולקח הכהן הטנא מידך. ובכורות זה הבכור. בקרכם וצאנכם אלו חטאות ואשמות. ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם. אלו המחיצה. ונראה לפרש דנפקא לן מדמקשינן לחזה ושוק של שלמים לאכילת שני ימים וה"ה לענין שנאכלין בכל העיר. ע"כ. והרמב"ם בפ"י מהלכות מעשה הקרבנות כתב שהרי הן קדשים קלים כשלמים ועיין עוד לקמן. ובפירושו למשנה ח' פ"ק דכלים כתב שאמר הש"י בבכור והוא קדשים קלים לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה במקום אשר יבחר ה' (שם ט"ו) ועמ"ש שם:

בכל העיר בכל מאכל. גרסי' ולא גרסי' לכל אדם דהא קתני בכור לכהנים. רש"י:

לשני ימים ולילה אחד. כתב הר"ב דבבכור הוא אומר ובשרם יהיה לך כחזה התנופה כו'. מה חזה ושוק של שלמים וכו' ואימא מה חזה ושוק של תודה דתפשת מועט תפשת פליגי ר' ישמעאל ור"ע. ר"י אומר חזה ושוק שמורמים מתודה מהיקשא דשלמים אתיא ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש. ור"ע אומר הואיל ויום ולילה בתודה כתיב אע"ג דחזה ושוק למדה בהיקש לא הויא זמן אכילה דחזה ושוק של תודה דבר הלמד בהיקש. ואה"נ דתחלת ההיקש לתודה היא. אלא מדהדר אמר הכתוב (ובשרם יהיה לך) [לך יהיה] דלא אצטריך דהא כתיב ברישא יהיה לך הוסיף לך הויה אחרת כמו זו הבאה לו בהיקש שיהא לב' ימים. ומעשר כתב רש"י דלא ידע מנא ליה. ותוס' כתבו דנראה דיליף משלמים בבנין אב. מה שלמים קדשים קלים אף מעשר ק"ק. דבכור נמי הוה אתי משלמים אי לאו משום דמתנה לכהן. וא"כ מעשר דלא הוי מתנה לכהן משלמים אתי. ע"כ. וכ"כ הרמב"ם בפ"י מהל' מה"ק. וא"ת כי היכי דדרשי' מדכתיב דמם ולא דמו לרבות מעשר לזריקה ה"נ נדרוש בשרם לרבות מעשר לאכילה. ל"ק דאצטריך לבכור בעל מום שהוא מתנה לכהן כדאיתא בגמרא:

הפסח איני נאכל כו'. תימה ליתני נמי דאינו נאכל אלא על מצה ומרורים. ותירץ הר"ר חיים דלא חשיב אלא דבר שכנגדו בקדשים והוא חלוק מהם דשאר קדשים נאכלים ביום ובלילה עד היום לכל אדם בכל מאכל. ופסח אינו נאכל אלא בלילה עד חצות ולמנויו וצלי. א"נ לא תני מצות ומרורים דאין מעכבין. א"נ לאו מצוה דגופיה. תוס':

אלא בלילה. כדכתיב (שמות י״ב:ח׳) בלילה הזה. רש"י:

ואינו נאכל אלא עד חצות. כלומר אפילו מדין תורה. ולהכי קתני אלא. ומתני' ראב"ע היא דדריש נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן (שם) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות. ועמ"ש במ"ט פרק בתרא דפסחים: