Tratados Oholot - Capítulo 6 - Mishná 3

כֹּתֶל הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַבַּיִת, יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. כֵּיצַד. כֹּתֶל שֶׁהוּא לָאֲוִיר וְהַטֻּמְאָה בְתוֹכוֹ, מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים, הַבַּיִת טָמֵא, וְהָעוֹמֵד מִלְמַעְלָן טָהוֹר. מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ, הַבַּיִת טָהוֹר, וְהָעוֹמֵד מִלְמַעְלָן טָמֵא. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, הַבַּיִת טָמֵא. וְהָעוֹמֵד מִלְמַעְלָן, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַכֹּתֶל לַבָּיִת:

כותל שהוא לאויר. שצדו אחד אויר העולם, וצדו האחר משמש את הבית, כגון כותל שמפסיק בין בית לחצר או בין בית לגינה:

והטומאה בתוכו. שנסדק הכותל ויש טומאה בחללו בתוך הסדק:

מחציו ולפנים. אם הטומאה מן החצי של כותל לצד הבית:

הבית טמא. כאילו היתה בתוך הבית, דההוא פלגא בתר בית שדינן ליה. והעומד בכותל למעלה אפילו עומד כנגד הטומאה:

טהור. דלאו כטומאה רצוצה חשיבה, ואינה בוקעת ועולה, דהא חשבינן לה כמונחת באוהל:

מחציו ולחוץ. לצד האויר, לא שדינן ליה בתר בית, ולפיכך העומד מלמעלה טמא כיון דלאו כמונחת באוהל היא הרי היא טומאה רצוצה ובוקעת ועולה:

מחצה למחצה. שהטומאה באמצע:

רבי מאיר מטמא. דשדינן ליה לכותל בתר בית ובתר אויר לחומרא:

וחכמים מטהרים. דלגמרי שדינן ליה בתר בית. והלכה כחכמים:

כל הכותל לבית. אפילו עומדת הטומאה בחצי של צד האויר הרי היא כאילו מונחת בתוך הבית:

[*המשמש את הבית. עיין בפי' הר"ב דמשנה ו]:

כותל שהוא לאויר. פי' הר"ב שצדו אחד אויר העולם וכו'. [*כגון כותל שמפסיק בין בית לחצר כו'. וכן ל' הר"ש. והה"נ אם מפסיק בין בית לרה"ר או למבוי. אלא נקטי כאשר היו בתיהם בזמן המשנה. שהיו חצירות לפניהם וגנות לאחוריהם]:

והטומאה בתוכו. [*פי' והיא רצוצה וכדכתב הר"ב לקמן בד"ה מחציו וכו'. והרמב"ם בפכ"ד מהט"מ [הלכה ה]. כתב טומאה רצוצה כו' ומ"ש הר"ב] שנסדק הכותל. וכ"כ הר"ש. ונראה שר"ל שסדוק ופתוח קצת לבית. והיינו דבר"פ דלקמן כתבו דאינו נידון מחצה כו'. כיון דאפילו סדק ליכא כו'. אבל הרמב"ם נראה שמחלק בענין אחר שמפרש כאן שגג הבית סמוך לכותל ואינו מורכב על הכותל. ופי' הכ"מ בפרק כ"ד מהלכות טומאת מת [ה"ה] שאם היה מורכב על הכותל אפילו היתה הטומאה מחציו ולחוץ הבית טמא. שהטומאה פושטת בבית מאחר שהכותל מגוף הבית. [*ועיין במשנה דלקמן]: