Talmud - Nedarim 11a

גמ׳ סברוה מאי לחולין לא לחולין ליהוי אלא קרבן מני מתניתין אי רבי מאיר לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן דתנן רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי אלא רבי יהודה היא אימא סיפא רבי יהודה אומר האומר ירושלים לא אמר כלום מדסיפא רבי יהודה רישא לאו רבי יהודה היא כולה רבי יהודה היא והכי קתני שרבי יהודה אומר האומר ירושלים לא אמר כלום וכי אמר כירושלים לרבי יהודה מי מיתסר והתניא רבי יהודה אומר האומר כירושלים לא אמר כלום עד שידור בדבר הקרב בירושלים כולה רבי יהודה היא ותרי תנאי אליבא דרבי יהודה

אלא . מתניתין רבי יהודה היא דאית ליה מכלל לאו אתה שומע הן דלית ליה תנאי כפול: גמ' לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן . כגון במתניתין דמכלל דאמר לא לחולין שמעי' מינה הא קרבן הוי ואהכי אסור ור' מאיר סבר דלא הוי אסור אא"כ אמר בפירוש לא חולין ליהוי אלא קרבן דלא משמע ליה מכלל לא חולין אתה שומע קרבן: דתנן . במסכת קידושין בפרק האומר ר' מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי דכתיב ויאמר אליהם משה אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם וגו' ואם לא יעברו וגו' לא נכתוב אם יעברו דלא צריך למיכתב אלא אם לא יעברו דמשמע אם לא יעברו ונאחזו בתוככם הא אם יעברו ונתתם להם וגו' אלא להכי איצטריך למיכתב לתרוייהו דלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן ומתניתין קתני אסור דמכללא לא לחולין שמעינן קרבן: אלא . מתניתין רבי יהודה היא דאית ליה מכלל לאו אתה שומע הן דלית ליה תנאי כפול: אימא סיפא רבי יהודיה אומר אף האומר ירושלים לא אמר כלום . דפליג אתנא דלעיל מיניה דהיינו ר' מאיר דסתם משנה היא ומדסיפא ר' יהודה רישא לאו רבי יהודה דא"כ הוי רישא וסיפא רבי יהודה ומציעתא רבי מאיר: שר' יהודה אומר האומר ירושלים כו' . דבעינן שיאמר כירושלים כלומר נזירים בירושלים: האומר כירושלים לא אמר כלום . דלא מיקדשא ירושלים: עד שידור בדבר הקרב בירושלים . כגון קרבנות ומנחות שקריבין לגבי מזבח: ותרי תנאי אליבא דרבי יהודה . דתנא דמתניתין סבר האומר ירושלים לא אמר כלום הא כירושלים אסור דירושלים מיקדשא ותנא דברייתא סבר האומר כירושלים לא אמר כלום דקסבר ר' יהודה לא נתקדשה ירושלים אא"כ יאמר כדבר הקרב בירושלים.

סברוה מאי לחולין כו' . האי סברוה דקאמר קיים במסקנא הוא דכוותיה אשכחנא בב''ב (דף ב.) סברוה מאי מחיצה גודא: דאי ר''מ לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן . תימה דאמרינן בשבועות פרק שבועת העדות (דף לו.) כי לית ליה לר''מ בממונא אבל באיסורא אית ליה [וי''ל] נדרים נמי חשיב ליה איסורא דאית ביה ממונא כיון שאוסר ממון של חבירו עליו: כולה רבי יהודה היא . וה''ק שרבי יהודה אומר כל האומר ירושלים לא אמר כלום עד שיאמר בכ''ף וא''ת כיון דכולה ר' יהודה א''כ לא כשר לא דכי וכו' טמא נותר פיגול נמי ליכא כ''ף ואומר דחייל הנדר ואור''י דעד כאן ר' יהודה לא קאמר דבעי כ''ף אלא כשמתפיס בשם דבר כגון קרבן עולה ומנחה וכן כיוצא בהן שהם שם דבר אבל לשון פעולה מודה ר' יהודה דלא בעינן כ''ף והוי לשון פעולה מיניה טהור ומטהר טמא ומטמא פיגול ונתפגל אע''ג דקרבן נמי יש לפרש לשון מוקרב מ''מ על כרחך שם דבר הוא דקרוי הכי: והתניא האומר כירושלים לא אמר כלום עד שידור בדבר הקרב בירושלים . וס''ל דאף ירושלים מתרומת הלשכה דהוי דבר הנדור רק אין דעת הנודר לכך אלא דעתו להתפיס כמו שירושלים קדוש יותר מכל ארץ ישראל ולא דבר הנדור: תרי תנאי אליבא דר' יהודה . דאמר ירושלים בלא כ''ף הא בכ''ף מיתסר סבירא דדעת הנודר להתפיס בקדושת ירושלים שעשויה מתרומת הלשכות: