Tratados Sucá - Capítulo 2 - Mishná 2 סוכה פרק ב׳ משנה ב׳

רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה. רבי יהודה לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בעינן. ואין הלכה כר׳ יהודה:

מדובללת. שלא השכיב הקנים יחד זה אצל זה, אלא קנה עולה וקנה יורד ומתוך כך חמתה מרובה מצלתה, ואשמעינן מתניתין דאמרינן רואים כאילו היו מושכבים בשוה ואם אז צלתה מרובה כשרה:

הסומך סוכתו בכרעי וכו'. פי' רש"י מטה שלימה. וכתב הר"ן פירש רש"י שהסוכה סמוכה על כרעי המטה וכשהמטה מיטלטלת הסוכה מוטלטלת עמה ע"כ. ונראין דבריו כפירוש הב"י בטור סימן תר"ל דמיירי במטה שמוקפת קרשים שראשן אחד קבוע בארץ. וראשן עולה למעלה מהמטה י' טפחים. והמטה. היא חבלים. או קרשים קבועים במחיצות אלו ומפני כן נקראו אותן קרשים שהן המחיצות כרעי המטה ע"כ. ומיהו א"צ שיהו שם חבלים וקרשים לקרקע הסוכה והיינו מטה עצמו. אלא שקרקע הסוכה הוא קרקע עולם. וז"ש רש"י מטה שלימה ר"ל שכל הכרעים מחוברים יחד אבל אין כאן חבלים וקרשים מתחת. ובהכי מחלק הר"ן בין מתניתין דהכא למתניתין דלקמן בראש העגלה. וכתב דהתם לד"ה שנויה. דהתם קרקע הסוכה נשאר לעולם אחד בעצמו משא"כ הכא שקרקע הסוכה משתנה לפי שהוא קרקע עולם ואינו ע"ג המטה ע"כ. אבל לפי שהרמב"ם לא העתיק משנה זו בחבורו נראה ודאי לפי שסובר שהיא בכלל ההיא מתני' דלקמן שהעתיקה. לפי שיש בה עוד חלוקי דינים אחרים. וא"כ ליתא להא דהר"ן. דאי התם דברי הכל היא א"כ מתניתין דהכא. לא תשמע מינה. ופירוש התוספת והרא"ש ודאי אינו עולה לדברי הרמב"ם והר"ב. שהרי להרא"ש רבי יהודה לפרושי אתא ולא לאפלוגי. אלא נאמר דמפרשי מתניתין דהמטה היא קרקע הסוכה כמו עגלה ממש ואי נמי אינה קרקע הסוכה כמו שאמר הר"ן. אפ"ה אין חילוק בכך בין הכא לעגלה שהיא עצמה קרקע הסוכה. וא"נ י"ל שהר"ב מפרש למתניתין כפי' הר"ן בשם הראב"ד. דפי' שלא קבע הסוכה על המטה. אלא סמכה עליה ואם המטה זזה הרי הסוכה נופלת ע"כ:

המדובללת. פירש הר"ב שלא השכיב כו'. ופירש בגמרא. מאי מדובללת מבולבלת. ומ"ש הר"ב שחמתה מרובה וכו'. ואשמועינן מתניתין דאמרינן רואין כו' [*ובתנאים שאכתוב במשנה ה' פי"ב דאהלות] והקשה בטור סימן תרל"א שאי אפשר להכשיר סוכה שחמתה מרובה מצלתה שהרי קנים שאין ביניהם ג' חשובין כסתום ואפ"ה לא חשיבי להכשיר בסכך אם לא שנאמר כיון שיש כאן צל מרובה כשהשמש עומד באמצע השמים רק כשנוטה לצדדין אז החמה מרובה. קרינן ביה שפיר צלתה מרובה מחמתה. וכן דעת ר"י [בתוספות] ע"כ:

ושצלתה מרובה מחמתה. הא כי הדדי פסולה. דהכא אמלמעלה קאי וריש פרק קמא אדלמטה כדמפרש בגמרא ועיין לעיל בפי' הר"ב. ועוד שם במשנה ח' מה שכתבתי בס"ד:

המעובה. עיין משנה ח' בפ"ק מ"ש שם בס"ד: