Tratados Sucá - Capítulo 2 - Mishná 4 סוכה פרק ב׳ משנה ד׳

והאילנות דפנות לה כשירה. והוא שהאילנות עבים וחזקים ולא אזלי ואתו ברוח מצויה. וצריך נמי למלאות בין הענפים בתבן וקש שלא תזיזם הרוח, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה:

שלוחי מצוה פטורים. שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ולא בלבד בשעה שעוסקין במצוה פטורים, אלא אפילו בשעה שאין עסוקים בה, כגון הולך להקביל פני רבו או לפדיון שבוים פטור אף בשעת חנייתו:

חולין ומשמשיהן פטורים. ואפילו בחולי כל דהו. והאי דשרי לבטל מצות עשה של תורה מפני חולי כל דהו, ומצטער מפני ריח רע או מפני פשפשים ופרעושים שהוא פטור, וכן הולכי דרכים ושומרי גנות ופרדסים דפטרי להו רבנן מן הסוכה, טעמא הוי משום דכתיב (ויקרא כ״ג:מ״ב) בסכות תשבו, כעין תדורו, וכל היכא דאית ליה מידי שמפני אותו דבר היה יוצא מדירתו יכול נמי לצאת מסוכתו. אבל העושה סוכתו מתחלה במקום הראוי להצטער באכילה או בשינה, כגון במקום שמתירא בו מפני לסטים בשינה ואין מתירא מפני הגנבים או ליסטים באכילה, אפילו באכילה לא יצא ידי חובתו באותה סוכה, הואיל ואינה ראויה לעשות בו כל צרכיו אכילה ושתיה ושינה, דהא כעין תדורו בעינן והא לא הוי כעין דירה:

אוכלים ושותים עראי. דבר מועט להסיר רעבונו, ודעתו לסעוד אחר כן:

העושה סוכתו בין האילנות. בארץ ולא סמכה עליהן אבל הן דפנותיה. רש"י:

והאילנות דפנות לה. כתב הר"ב והוא שהאילנות עבים ר"ל עיקר האילן עצמו. וז"ש וצריך נמי למלאות בין הענפים כו' ועיין במשנה ח' פ"י דערובין. ובגמרא אי הכי מאי למימרא. מהו דתימא נגזור דלמא אתי לאשתמושי באילן. כלומר להניח שם כליו קמ"ל:

שלוחי מצוה פטורין. כתב הר"ב אף בשעת חנייתו וכפירש"י וכתב המרדכי משום דכשנחים וישנים בלילה בהנאה יכולין לעסוק למחר טפי והוי בכלל העוסק במצוה. ורבי משה איסרליס בהג"ה סימן ל"ח. כתב כל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת. אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יעשה שתיהן. וזה כדעת הר"ן:

חולין ומשמשיהן פטורין. ומ"ש הר"ב הולכי דרכים ה"פ אם הולכים ביום פטורים ביום. וחייבים בלילה. ואם הולכים בלילה פטורין בלילה וחייבים ביום. והא קמ"ל שאם יש לו ללכת בדרך ויודע שיצטרך לאכול קודם שימצא סוכה א"צ למנוע מפני זה. ב"י סימן תר"מ בשם א"ח ומ"ש תשבו כעין תדורו גמ' וטעמא נ"ל דדריש דהל"ל [בסוכות] תהיו אלא תשבו היינו ישיבה דרך עיכוב והיינו כעין תדורו:

אוכלין ושותין עראי כו'. עיין משנה ו' דפרק קמא: