Tratados Keilim - Capítulo 19 - Mishná 5

מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס, וְכָרַךְ לָהּ מִזְרָן, כֻּלָּהּ טְמֵאָה מִדְרָס. פֵּרְשָׁה, הִיא טְמֵאָה מִדְרָס, וְהַמִּזְרָן מַגַּע מִדְרָס. הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְכָרַךְ לָהּ מִזְרָן, כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה. פֵּרְשָׁה, הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְהַמִּזְרָן טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב, וְכָרַךְ לָהּ מִזְרָן, כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת עָרֶב. פֵּרְשָׁה, הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב, וְהַמִּזְרָן טָהוֹר:

כולה טמאה מדרס. וכל זמן שלא פירש המזרן מן המטה הוי כמטה עצמה כדפרישית:

והמזרן מגע מדרס. ומטמא אחד ופוסל אחד, כדין כל נוגע באב הטומאה:

היתה טמאה טומאת ז'. שזאת המטה היא נלקחת ממי שנטמא טומאת ז' מן המת והמזרן מן הבגדים וכאשר היתה המטה אב במת והוא סוף אב לא תשים הבגדים והוא המזרן הנוגע בה אב ג"כ אבל ראשון. הרמב"ם ועיין בפ"ק דאהלות [מ"ב]: